לאחר המבצע הצבאי המוצלח נגד איראן, לא תאמינו מהי הסכנה האורבת לנו

הסכנה הגדולה ביותר לאחר המבצע הצבאי נגד בסיסים איראניים בסוריה היא תחושת הזחיחות, שכרון הכוח וההתפארות.

מאמר המערכת ב'יתד נאמן' הבוקר (ראשון) מצביע על סכנה זו, ומציין כי בעת מלחמת ששת הימים, שהתחוללה בימים אלו לפני 51 שנה, גרמה לתחושת אופוריה ששררה במדינה, ואת הרגשת הגאווה. ההערצה לצבא הרקיעה שחקים, וסטיקרים שהודפסו, נשאו את הכיתוב המזעזע הבא: "ישראל בטח בצה"ל"...

הלקח הגיעה מהר מאוד: "זמן קצר לאחר מכן הגיעה 'מלחמת ההתשה', שגבתה מאוד קרבנות מבלי שהיה לצבא מענה של ממש. שש שנים וחצי בלבד חלפו מאז, ומלחמת יום כיפור שברה את כל המיתוסים. ניפצה את הגאווה, וריסקה את הזחיחות ושברון הכוח.

"לימים, כאשר החלה ההתפכחות ונחשפו המסמכים מהמלחמה הקודמת, התברר עד כמה גדול היה הנס של המלחמה ההיא, וכמה מזערי היה המרחק בין הניצחון המופלא לבין מפלה כואבת. בשעת המלחמה ידעו זאת רק מעט מאוד בתוככי הצבא, שהיו מודעים למחדלים הרבים שליוו את המערכה, ולניסים הגדולים שהביאו לסיומה המוצלח. היו ביניהם עוד מי שעוד נפלטו מפיהם האמירה כי הניצחון היה נס, אבל רובם נסחפו עם אווירת האופוריה".

עוד מובא במאמר המערכת: "יש חשש כבד, כי בכירי ההנהגה במדינת ישראל וגדולי הפרשנים, חוזרים לאותם ימים אפלים של תחושת זחיחות ושכרון כוח. ההישגים שנחשפו בשבועות האחרונים, בימים האחרונים, מעניקים להם כביכול את ה'לגיטימציה' לחוש כך. הנה הצבא הישראלי הצליח להכות את הכוחות האיראניים בסוריה מכות קשות וכואבות, וכמובן הצליח לחדור לתוככי הבירה האיראנית ולגנוב משם חצי טון מסמכים מרשיעים של תוכנית הגרעין האירנית. שלא לדבר על הנשיא האמריקני, שמצטייר בעיני צופים כרבים כאילו הוא פועל על פי תוכנית שהתווה לו ראש הממשלה הישראלי. והדובדבן: מבצע התקיפה האחרון המוצלח, בו הוכו עשרות יעדים איראניים בסוריה, בלי שאף טיל מתוך העשרות ששוגרו לא נחת בשטח ישראל.

"אבל קצת ענווה, בבקשה", ממשיך הכותב. "לא צריך להיות נביא או גאון, כדי להבין שהמערכה האחרונה לא הסתיימה. האיראנים לא יעברו על המכה שספגו בלי לנסות ולנקום. ארגון הטרור הרצחני, חיזבאללה, הצליח להתאושש מהמכה שספג במלחמת לבנון השניה ולחדש את מלאי הטילים. האיראנים, שממנים אותו בנדיבות, חימשו אותו במאות אלפי טילים מדויקים והרסניים. הם ממנים בשפע גם את ארגוני הטרור ברצועת עזה ואף בסוריה.

כפי שהרתיעו גדולי ישראל לאורך עשרות השנים האחרונות, מאז קמה מדינת ישראל, כי הסכנה העצומה ביותר היא תחושת ה'כוחי ועוצם ידי'.

קשה לא להיזכר בטיטוס, המצביא הרומאי הדגול. הגמרא במסכת גיטין (דף נו ע"ב) מספרת שלאחר שטיטוס החריב את בית המקדש הוא התגאה והתפאר במעשיו הרעים והמקולקלים וחשב עצמו "כגיבור". והוא נטל את הפרוכת ועשאה כמין שק והכניס בה את כלי המקדש ועלה לספינה כדי ללכת לעירו ולהשתבח במעשיו.

כה דברי הגמרא: "עמד עליו נחשול שבים לטובעו. אמר (טיטוס, עפרא לפומיה) 'כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים. בא פרעה טבעו במים, בא סיסרא טבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים, אם גיבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה'. יצתה בת קול ואמרה לו: 'רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה... עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים... תניא אמר רבי פנחס בן ערובא: 'אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים, במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין", עד כאן דברי הגמרא.

דומה כי מפריחי העפיפונים בעזה יכולים ללמדנו פרק מאלף: הצבא הישראלי מפגיז בסוריה, חודר לתוככי איראן, הקים חומות מתוחכמות ופרס 'כיפות ברזל' מתוחכמות. והדבר הפרימיטיבי ביותר – עפיפון תוצרת בית עם בקבוק תבערה – גורם לתחושת חוסר אונים.

על עם ישראל להיזהר מלהיסחף אחר ניצחונות מדיניים וצבאיים. עלינו לשנן את האמונה הנצחית כי ביטחונו של העם היהודי אינו תלוי בכוח הפיזי אלא בעוצמה הרוחנית – זוהי הנמצאת בהיכלי התורה, בישיבות הקדושות ובבתי הכנסת. הם אלו שבזכותם אנו צולחים את משברי הגלות.

הצלחת הצבא – כבר נאמר על כך במסכת מכות: "מאי דכתיב 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים', מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערייך ירושלים שעוסקים בתורה".

בתנא דבי אליהו מובא: "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטרוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר: 'ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש'". (עובדיה א, יז)

בזמן מלחמת העצמאות, פנה הרב איסר זלמן מלצר במכתב גלוי לכל בני הישיבות, בו הורה כי יש להרבות בלימוד התורה ולא לחפש כלל היתרים בנושא. הנימוק שהביא: לימוד התורה היא הצלת הישוב. כה דבריו: "וכל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו, וכבר מופסק גם כן שרבנן אינן צריכין נטירותא..ובזכות התורה הקדושה, אשר היא מגינא ומצלי, ננצל עם כל אחיינו בית ישראל מכל אויב".

הבה נתחזק כולנו. בלימוד תורה, בתפילה, בגמילות חסדים, באמונה ובביטחון, ונזכה לניסים גלויים מידי הבורא ב"ה ולשמירה אמיתית בכל החזיתות.