כיצד הגיעו עלוני הידברות אל בית הכלא?

הפעם הראשונה בה עלה בדעתי הרעיון להפיץ את עלוני הידברות הייתה בעודי רווק, כשביקרתי אצל חבר בקריית אונו. הייתי אצלו בשבת, ולפני שיצאנו לתפילה בבית הכנסת הוא הלך לחדרו ולקח משם ערימה של עלוני הידברות – "עונג שבת". בהתחלה לא הבנתי למה הוא הפך פתאום ל"מחלק עיתונים", אבל אז הוא הסביר לי שלקח על עצמו לחלק עלונים בבית הכנסת, ומידי שבועיים מגיע לביתו שליח מטעם הידברות שמביא לו כזו ערימה, עבור השבועיים הקרובים. אני זוכר שראיתי איך שהעלונים נחטפים ברגע שהם מגיעים לבית הכנסת, ואיך כולם שמחים בהם ונהנים מהם, ואז עלה במוחי לראשונה הרעיון להפוך גם כן למפיץ.

חלפו מאז שלוש שנים, והחלום נשאר כל הזמן גנוז במחשבה, עד היום בו נישאתי. כבר בשבת השבע ברכות שלנו חזרתי מבית הכנסת והראיתי לאשתי את עלון הידברות. סיפרתי לה שאני שוקל להפוך למפיץ, והיא ממש התפלאה, ושאלה: "אם יש לך כזו שאיפה - למה לא מימשת אותה עד היום?".

כבר אז החלטנו שאנחנו הולכים על זה, אבל יחד עם זאת גם ידעתי שאני רוצה לחלק במקום מיוחד, במקום שהעלונים לא יגיעו אליו באף דרך אחרת. חשבנו והעלינו כמה אפשרויות, עד שעלה במוחי הרעיון ההזוי – לחלק בבית הכלא שנמצא במרחק נסיעה של כרבע שעה מביתנו. הרי גם האסירים רוצים לקרוא, לא? אבא שלי עזר לי ביצירת הקשר הראשוני עם רב הכלא, שבירך בחום על הרעיון וגם נתן לי אישור להגיע למקום, וכך התחלתי להגיע לבית הכלא מידי יום שישי.

זה קצת מוזר להגיע עד לכלא, בשביל לא להיכנס אלא רק כדי להשאיר את החבילה לשומר בכניסה, ועוד להתפלל ולקוות שהעלונים ימצאו את עצמם אל האסירים. אבל אני דואג לשוחח עם רב הכלא מדי חודש לפחות, כדי לוודא שהעלונים מגיעים אל יעדם. הוא מספר לי כל פעם על ההתנפלות שלהם על אחד הסוהרים הדתיים שדואג לחלק להם, על האכזבה שלהם מכך שבאחד השבועות הנושא נפל בין הכיסאות והעלון חולק בסופו של דבר רק ביום ראשון בצהריים, ובכלל על ההתחזקות שלהם דרך 16 עמודים לכאורה פשוטים, אבל בפועל – בעלי עוצמה גדולה.

אז נכון שאני לא מאחל לאיש להגיע לבית הכלא. אני רואה את חומות הכלא ולגמרי לא קל לי. אבל אני שמח ומאושר להיות השליח הטוב שמגיע אליהם וזוכה להאיר להם את השבת.

להצטרפות להפצת עלון הידברות, וכן כניסה להגרלה הגדולה בקרוב, הקליקו כאן.