אמור שלעולם הזה יש אהבה

אמור שלעולם הזה יש אהבה

שלא אבדה היא בהמולת הזמן,

שלא הידרדרה אל תהום הנשייה,

כשהסטנו מבט מן הדרך,

ולאן?

לאן רצינו להגיע באמת,

כשכל דרך שאינה מובילה אליך,

סופה להיגמר בצער וחטא

סופה להשתנק בין מילותיך.

אמור שלעולם הזה יש אהבה

שלא אבדה בין טלטלות תרמיל.

על שכם שעייפה,

בין ייאוש לתקווה,

היא עוד אוספת את הכוח להכיל.

אמור שלעולם הזה יש אהבה

שלא לשווא חיכתה בין הצללים.

שלא לשווא הקריבה, נשאבה,

שלא לשווא קמט לה עור מילים.

אמור שלעולם הזה יש אהבה

שמחכה לכל מי שטרם מצאה.

שזוהרת כמו בחושך גדול, כלהבה,

ומאירה את אשר יש צורך להעיר.

אמור, אלי, שלעולם הזה

יש אהבה להשיבני.

גמול על כל מה שנתתי

בשנות ההרעבה,

כשפירור אל קיבתי - לא קיבלתי.

אמור, אלי,

שיש עוד צעד להלך

שיש עוד מילה להגות.

גם אם בשפתיי שנים לא אמרתי,

וגם למסע - את גבי לאחור סובבתי,

והתייאשתי.

אמור, אלי,

שלא אבדה דרכי בך.

שלא אבדה האמונה שלך בי.

אמור, אמור,

שיש עוד אהבה

גם בשבילי.

כי מה שווה אני בלעדיה,

ומה שווה היא - בלעדיי?

אני שכתבתי ערך עליה,

והיא שכתבה ערך עליי.

בשום ויקיפדיה לא יימצאו הם

הערכים שלמדנו יחדיו

בין תקווה לייאוש.

כשניסיתי לחבר את אינסוף קצוותיו

של ליבי התלוש.

אז אמור, אלי, שלמרות שאבדתי

למרות שכבר אינני מוצאת את עצמי בתוכה.

אמור אלי, בטרם אתכלה

במצולות השכחה…

אמור שתביאה אליי בבטחה.

עם איש שימתיק סודו לי,

ביום שהוא כל כולו גאולה.

עם שמיים תכולים שיבשרו לי,

שלא הלכה לה לאיבוד התפילה.

אמור, אלי, רגע לפני שהרגע דועך

ולא אמצא בי עוד מילה לתת.

אמור שהיא שמורה בגנזך מתנת חינם,

להעניקה לבניין עדי עד לנו, בבוא העת.