את הטוב בעיניך עשה, כי עייפתי מחפש

את הטוב בעיניך עשה, כי עייפתי מחפש / שירה כהן

עייפתי מחפש

עייפתי מנדוד

אולי איני בתלם

איני מוכרת עוד...

עייפתי מלתת

ומלנסות עוד, רק הפעם. 

ועוד בניין לו מתמוטט

לפני שיש קצת טעם. 

עייפתי מקוות, 

מלהטות השכם. 

איני יודעת עוד

מה פשר זה הרחם?

מה יוליד לי בתום תשעה

זה המקום של הקדושה, 

ומי אהיה אני, אישה, 

בתום ירחי ההתשה?

עייפתי מנסות, 

מלהסביר איכה. 

אולי איני בתלם, 

ולא עברתי המשוכה. 

אולי רוצה אתה דבר מה אחר

שעוד איני יודעת כיצד לתת. 

אולי זה שוב לבי, המאחר, הממהר, 

שרוצה ליפול על צווארי האמת. 

ליפול ולהימצא, 

אי שם במצולות. 

בתוך חושך גדול, 

שמכסה את הכל, 

ולא נותן בבהירות לראות. 

ליפול ולהימצא, 

אי שם בין אבדות, 

בתוך סבכים הרבה, 

אצות ושאלות. 

בתוך שקרים שסיפרתי לעצמי, 

כשכבר לא יכולתי אל פני השטח לעלות. 

עייפתי מגלות לדף, 

מלהתמיד בזה המרדף

אחר מי ששלי ובעיקר מי שלא - 

ורוצה אני כבר - להתגלות. 

לקום, לנער אבק דרכים

לחייך חיוך גדול כמו בעצם

אל תוכי, 

ולדעת, באמת לדעת, 

שהכל הכל קרה לטובתי. 

לצלול, לא לפחד להעמיק, 

לא לפחד מהחושך שאולי ישוב לחבקני. 

לדמוע, ולרוץ אליך כמו תמיד, 

בין המילים שרק הן יודעות להבינני. 

עייפתי מלחוש זרה, 

עייפתי מלאבד. 

שבה אליך עם הטעם, 

מתוך חשרת-חשכת הרעם, 

שתמציא לי גם הפעם

את הכוח להתעודד. 

את הכוח להבין שיש אמודאי

שנשלח אחריי, לחפשני. 

ובזמן הנכון, שאין ממנו טוב, 

יושיט את החבל, 

ממצולות לאמצני. 

שלחו אלינו את פרי עטכם במייל shira@htv.co.il ואולי נפרסמם במדורנו