שו"ת התניא: למה אני לא מרגיש אהבה לה'?

מדברים תמיד על אהבה ממבט ראשון בתור האהבה האידיאלית. אהבה שמתלקחת מיד, ללא תהליך, ללא שלבים. אבל כמו הרבה דברים בחיים, מדובר במושג שיש בו גרעין של אמת פנימית והרבה הרבה קליפות שמכסות את האמת ומשבשות אותה.

נדבר לרגע על בחור ובחורה. שניהם בוגרים, שניהם מעוניינים למצוא שותף לחיים, להקים משפחה מתוך אהבת אמת. כאשר הם נפגשים, הם מביטים זה בזו - ובטוחים שמה שיראו ממש עכשיו, בפעם הראשונה שבה הם רואים זה את זו, הוא תמצית מה שיראו זה בזו כל ימי חייהם.

האם זה נכון? האם יש איזשהו סיכוי שמבט אחד יחדור מבעד לשכבות של זרוּת, של גשמיות ושל גינונים חיצוניים? האם מישהו מבני הזוג הזה ניחן ביכולת מעמיקה כל־כך של פענוח המציאות העומדת לפניו? על־פי רוב, הציפייה לאהבה ממבט ראשון מולידה בעיקר אכזבה ממבט ראשון. במקרים אחרים היא מולידה אשליה ממבט ראשון, כאשר אדם חושב שזיהה סגולה פנימית, אך לאמיתו של דבר מה שהרגיש היה משיכה חיצונית בלבד.

ואף־על־פי כן, אם העיניים שלנו היו מסוגלות לחדור את החיצוניות ולזהות את הפנימיות כפי שהיא, אין ספק שכך היה צריך להיות - שכל אהבה תהיה אהבה ממבט ראשון. זה האידיאל, זו רק לא המציאות.

מאהבה שלמטה, נעבור לאהבה שלמעלה.

אם את מי שניצב לפנינו כאן, בעולם הזה, אנו לא יכולים לראות כפי שהוא במבט ראשון, קל וחומר שבה' לא נתאהב במבט ראשון. לכן ההנחה אינה נכונה: אהבה - ואהבת ה' בפרט - אינה רגש ספונטני. היא תוצאה של תהליך מתפתח, הדרגתי, שבו המבט הראשון הולך ומעמיק. אנחנו מתבוננים בעולם, מבינים אותו, מתחקים אחר מקור כל הטוב ששרוי בתוכו, ומתוך כך - בתהליך איטי - מצטיירים קווי דמותו של הקב"ה לנגד עינינו, מסתמנים על רקע המורכבות האדירה של הבריאה.

האהבה הזו נקראת אהבת עולם. זו אהבה ממבט שני. ושלישי. ורביעי. מבט שהולך ומעמיק, שלעולם אינו מסתפק ברושם הראשוני, השטחי.

אמנם, כשם שקיימים מקרים אמיתיים של אהבה ממבט ראשון בעולמנו, כך גם בינינו ובין הקב"ה יש לה מקום. כאשר אדם נמצא במדרגה שבה הוא רואה את העולם באור הנכון (מה שמצריך חוש מפותח מאוד של יראה, ראה שאלה 85), הוא עשוי לקבל הארה אמיתית אודות הקב"ה. למצוא אותו, כך בפשטות, לנגד עיניו. אהבה כזו היא אהבה רבה. היא אינה תלויה בעמל, אינה נוצרת מתוך תהליך אלא ניתנת במתנה מלמעלה למי שהגיעה שעתו לכך.

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן