שו"ת התניא

שו"ת התניא: חטאתי, ועכשיו אני בדיכאון. אפשר לצאת מזה?

אני באמת בדיכאון, ודווקא לא בגלל כסף או עבודה. מזעזע אותי לחשוב כמה חטאתי ולאן הגעתי... אני לא בטוח שהקב"ה בכלל רוצה לשמוע ממני.

 (צילום: shutterstock)
אא

מילי דשמיא, עניינים של עבודת ה', יכולים להכאיב יותר ממינוס בבנק ואפילו יותר ממחלה לא סימפטית. כאן אתה מרגיש שמדובר בכישלון אישי. יודע מה, אתה צודק, במצב כזה באמת אי־אפשר לשמוח.

סתאאאם. נראה לך? אתה יודע למה אתה עצוב? אני אגיד לך למה - כי אתה שם את עצמך יותר מדי במרכז. אתה עושה מעצמך יותר מדי עניין. חטאת? וואו! העולם עומד דום. השמש שוקעת בצהריים. הבלתי־אפשרי - קרה.

היכנס חזרה לפרופורציות בבקשה. חטא הוא חמור וכואב. אבל לא בלתי צפוי. להזכירך: מעולם לא היינו צדיקים. אתה ואני, הלוואי שנהיה בינונים. נשלחנו לתוך מלחמה חזקה, ובמלחמה חוטפים וגם מחטיפים. חטפת? - קח אוויר ותן אחת בחזרה. אין לך את המותרות של שקיעה ברחמים עצמיים, והעצבות שלך לא מועילה לאף אחד.

יותר מזה: יש מצב חזק שהעצבות היא בכלל לא שלך, אלא רגש שהיצר הרע שלך שתל בך. בעיקר אם היא באה אליך ככה פתאום, בלי הכנה, כשאתה בכלל באמצע עבודה או לימודים. יש ליצר שלך אינטרס רציני לדאוג לכך שתהיה עצוב מאוד על כל הרע שעשית. העצבות גורמת לטמטום הלב, מצב שבו אתה בכלל לא קולט מה קורה ועל מה מדובר ולא מסוגל להגיב. אתה נותן לעצמך קרדיט שלפחות אתה עצוב על מה שעשית (ובאמת מגיע לך), ובינתיים לא רואה את המכה הבאה מגיעה לכיוונך כשאתה רגיש ופגיע. עצבות ממלאת אותך בעצלות וכבדות, מחלישה אותך ביחס לאויב.

אז מה כן? פשוט להתנהג כאילו כלום לא קרה?

קודם כל בוא נפריד בין עצבות ובין לב נשבר או מרירות. עצבות זה התבכיינות על מה שקרה לי, על כמה שרע לי, והיא נובעת מתחושת יֵשׁוּת מוגזמת - ההפך מביטול. היא לא תורמת לך או לקב"ה דבר. לעומת זאת, לב נשבר זה חלק בלתי נפרד מהמלחמה, רגש לגיטימי לגמרי, שגם בונה אותך מאוד. כאב אמיתי על מעשה רע מטהר אותך מבפנים, שובר את רוח הטומאה שגרמה לך לחטוא, מנפץ את מחיצת הברזל שמפרידה בין החוטא ובין הקב"ה, ואחרי החלטה חיובית לתקן את המצב - מזמין פנימה שמחה וששון ברמות שלא הכרת.

אחרי שהבנו את ההבדל, צריך להיזהר שלא להגזים. לב נשבר צריך להיות בזמנים שאתה מגדיר מראש. אם זה ספונטני, זו עלולה להיות תחבולת היצר להפיל אותך בעצבות. סך הכל, קו דק מאוד מפריד בין השתיים. ותמיד תמיד תקפיד לא להישאר עם טעם של ייאוש ומרירות, אלא מיד כשמסתיים חשבון הנפש תכניס מחשבה שמחה: תיקנתי מה שביכולתי ואני מאמין באמונה שלמה שה' סלח לי, באמת, לגמרי. הייתי טמא, עכשיו אני טהור. הייתי נפרד, עכשיו אני ביחד. הייתי שבור, עכשיו אני שמח ומוכן למשימה הבאה!

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (75 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים