שו"ת התניא: האם יש ערך למצווה אחת בודדת?

על הנושא הזה יש מחלוקת גדולה. בין היצר הטוב והיצר הרע שלך.

היצר הרע טוען בתוקף שאין למעשה חד פעמי שום משמעות. ולא רק זה, הוא יוסיף ויסביר לך בטוב טעם שגם לסדרה של מצוות ומעשים טובים אין ערך ממשי, כל עוד לא מדובר בהחלטה מחייבת, כובלת וקבועה לנצח. מה, אתה רוצה להיות צבוע?

אגב, כשמגיעים לכל מיני עניינים אחרים הוא לא כזה תקיף. לדוגמה, כשהוא רוצה לפתות אותך לחטא שמהווה בשבילך קו אדום, כזה שמעולם לא חטאת, הוא דווקא יסכים להתפשר על פעם אחת. או על חצי. או רק על התקדמות קטנה בכיוון הנכון.

היצר הטוב, לעומת זאת, יאמר לך שכל מצווה שתקיים, כל מעשה טוב, כל מילה של תורה, היא בעלת ערך נצחי שלא יסולא בפז.

אדמו"ר הזקן מסביר: מצווה עושה ייחוד, חיבור אינטימי בינך ובין הקב"ה. זה חיבור מאוד מעניין, מכיוון ששני הצדדים מאוד מאוד שונים. למשל: אתה בן תמותה, בעל תוחלת חיים מאוד מוגבלת, והחיים שלך בעולם הזה מפורקים לפירורים קטנים מאוד של זמן. מה שהיה היום לא יהיה מחר, מה שהיה אתמול כבר נשכח מזמן. הקב"ה, מצד שני, הוא נצחי. אין לו התחלה, אין לו סוף, הוא למעלה מהזמן - לא כפוף לשינויים של עבר, הווה או עתיד.

לכן, לכל ייחוד בינך ובין הקב"ה יש שני צדדים: מצדך הוא זמני, אבל מצד הקב"ה הוא נצחי. מצדך, מצווה היא דבר חולף. ברגע הספציפי הזה אתה מקיים אותה, וברגע הבא מי יודע איפה תהיה ומה תעשה. אבל מצד הקב"ה המצווה קיימת מעבר לגדרי הזמן, והחיבור ממשיך להדהד לנצח.

אז אל תיתן לחשבונות של היצר הרע להחליש אותך. בכל רגע שבו נפתח לך חלון הזדמנויות למעשה חיובי, לקיום מצווה או ללימוד תורה - לך על זה. תחטוף לך פירורים קטנים, פירורים של נצח.

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן