תהילים פרק א’ - הפרק המלא

{א} אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: {ב} כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:{ג} וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ: {ד} לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: {ה} עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: {ו} כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד: (פ)

ביאור הפרק

דוד המלך פותח את ספר התהילים במילה "אשרי". כמה אנו מחפשים אושר, כולנו ובפרט בדורנו מחפשים את האושר ואת השלווה. כולנו משוועים לאושר אמיתי. והנה, דוד המלך מנחה אותנו כיצד להשיג אושר בעולם הזה ובעולם הבא.

"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים", קורא דוד המלך. ניתן לשים לב ל-3 פעלים בפסוק הראשון: "הלך", "עמד" ו"ישב". רש"י מסביר כי אין ללכת, אפילו באקראי, עם רשעים, ואומר: "אם הלך - סופו לעמוד ואם עמד - סופו לשבת".

כוונת הפסוק הראשון בפרק היא כי אם אדם מרגיש שיש סביבו אנשים רשעים צריך להתרחק מהם אפילו ברמת ההליכה עימם.

"כי בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" - כאשר חפצו של האדם תמיד בתורה הוא מגיע למצב של "בתורתו יהגה יומם ולילה". כאשר אדם חפץ בתורה, התורה הופכת להיות 'שלו', כמו שכותב דוד: "ובתורתו יהגה יומם ולילה". מכאן נלמד שאדם שהוגה בתורה יומם ולילה, התורה הופכת להיות שלו – של האדם עצמו התורה הופכת להיות חלק מהאדם.