בית שמח – בית שנעים לחזור אליו שוב ושוב

אני חושבת שאיננו צריכים להיות ילדים, כדי לחוש את השמחה שבחודש אדר.

רק מברכים את החודש הזה, וכבר בתוך הבטן עובר לו רעד של שמחה.

רק אומרים "אדר", עדיין לא מספיקים לומר את המילה "פורים", וכבר מתחילים להתרגש.

מה גורם להתרגשות הזו? מה מביא לשמחה הזו?

הזיכרונות מהשנים הקודמות הם אלו שגורמים לנו להיאחז בשמחה.

אנחנו נזכרים מה היה בשנה שעברה, מה היה לפני שנתיים ושלש, או מה היה לפני עשרים שנה. לכל אחד מאתנו היה משהו באיזה שהוא ראש חודש אדר, או באיזשהו חג פורים, ש"עשה לו את זה".

אני מהרהרת בדברים אלו וחושבת לעצמי על החיים של הילדים שלנו.

איננו יכולים לדאוג לכך שהם יהיו מאושרים תמיד.

איננו יכולים לדאוג לכך שהם יהיו שמחים כל הימים.

לא נוכל לעשות עבורם רק טוב, ולא נוכל, כי זה לא חינוכי, לתת להם כל מה שרק ירצו.

מה כן?

אם רק נשכיל להביא את הילדים לכך שכאשר ייזכרו בעתיד בבית שלנו – ייזכרו במשהו שיעשה להם חם בלב, שיעשה להם נעים בנשמה, שירצו לחזור לכאן, כי פה הם חשו אהובים, חשובים, מדוברים – כי אז עשינו את שלנו.

בית שאוהבים לחזור אליו – זהו  בית של אהבה, של נתינה, של שמחה ושל חיוך.

בואו נשתדל, ננסה, נתאמץ, שביתנו יהיה כזה.

זה לא אומר שאסור לכעוס, זה לא אומר שלא נמעד וניפול ונתבלבל, ונתייסר, אבל זה כן אומר, שאחרי כל זה נדע להתייצב, לעמוד בפרץ, לנהל את המשפחה בתבונה, בחיוך ובזוהר.

12 חודשים בשנה. אחד מהם הוא חודש השמחה. ראו איך אנו זוכרים אותו וכמהים לו.

כל כך הרבה מקרים קורים בכל משפחה, מקרים מרנינים, מקרים מבישים, מקרים משמחים, מקרים מאתגרים.

אם רק נדע לגרום לכך שהחיובי יעלה על השלילי, כי אז יזכרו בני ביתנו שטוב לבוא למעוננו.

הם יתחתנו, בעזרת ה', ויגדלו בתים, אבל הטעם של "בית אימא" לא יסור מעיניהם לעולם ועד.

לרכישת ספרי מנוחה פוקס לילדים בגיל הרך חייגו להידברות שופס: 073-2221250