הטור המאויר לפרשת ויחי: כשקבלתי ברכה מהרב שטיינמן זצ"ל

סיפור שקרה לי לפני מספר שנים. הייתי אז עוד בתחילת הדרך. חבר חרדי מבית הזמין אותי להתלוות אליו בדרכו לבקש הסכמה לעניין כלשהו מהרב שטיינמן זצ"ל.

"תבוא איתי, ואז תוכל לבקש ברכה מגדול הדור".

לקבל ברכה מגדול הדור? מי יכול לסרב להצעה כה מפתה?

בזמנו לא אחזתי מי הוא כל צדיק וצדיק... השם של הרב שטיינמן התערבב לי עם שמוו של "החזון איש" שהתערבב לי עם שמו של ה"בן איש חי"... כולם עם  האות ש'...

הגענו לבני ברק וירדנו מהאוטו. בעודנו צועדים ברחוב חזון איש חברי שאל: "תגיד, הבאת מצלמה במקרה?".

נעצרתי, "אוי לא, מצלמה!".

צער גדול מילא אותי.

"אתה לא הבאת?", שאלתי, בתקווה שאולי הוא רק מותח אותי.

"לא, לא הבאתי. לא נורא, הכל משמיים", ניסה לנחמני.

נשרכתי אחרי הליכתו המהירה.

ואז, מבלי הודעה מוקדמת –

"בום! טראח!"

התרסקה על המדרכה בחוזקה אדירה, ממש מטר לידי, מצלמה דיגיטלית!

משתאה, הסתכלתי לארבע רוחות השמיים. "מה זה? סימן משמיים!", אמרתי בהתרגשות.

ניסיתי להדביק את קצב הליכתו של חברי. "אתה ראית מה קרה כאן? רק דיברנו על מצלמה"...

חברי הסתובב, הביט במצלמה המרוסקת במבט מופתע, וכיאה לאדם ריאלי זרק בחצי חיוך: "אתה מדומיין!", והאיץ את הליכתו. "זה בטח נפל מאחת המרפסות, כנראה ילדים שחקו עם זה", ניסה להחזיר אותי למציאות.

אבל אני הרמתי עיניים לשמיים וחייכתי.

"צדיק גוזר והקב"ה מקיים!".

וחתמתי בתפילה קטנה...

"ריבונו של עולם, רק בפעם הבאה תיתן לי סימן, שאוכל לתפוס".

השורה התחתונה:

"ויברכם ביום ההוא לאמר".

כשנכנסנו אל הרב שטיינמן זצ"ל, הוא ישב כפוף על הסטנדר. נעמדתי לידו והגשתי את ידי ללחיצת יד. הוא הושיט את ידיו הרכות ונתן לחיצה. ואז הוא הרים את ראשו, וראיתי את פניו שהוסתרו קודם תחת כובעו הגדול. הרב התבונן ישירות לתוך עיני ובירך אותי. מבטו החודר בוער בי עד היום, מבט שמעיד: יש אלוקים!

כתוב במדרש בגדול שאסנת אמרה ליוסף, שכך שמעתי – שכל המקבל ברכה מפי צדיק, כאילו קיבלה מפי השכינה!

אז קח את בניך כדי שיברכם!