פָּרָשַׁת שְׁמוֹת לילדים: הַסּוֹעֲדִים שֶׁנִּמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם

וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שְׁמוֹת ד', ג')

הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ הִתְרַחֵשׁ בְּאַחַת מִמִּסְעֲדוֹת הַיֻּקְרָה בְּאַרְצֵנוּ, בַּתְּקוּפָה בָּהּ הִתְרַבּוּ בְּאַרְצֵנוּ פִּגּוּעֵי טֵרוֹר קָשִׁים עַל יְדֵי אוֹיְבֵנוּ.

הַמִּסְעָדָה הָיְתָה מְלֵאָה בַּאֲנָשִׁים, שֶׁיָּשְׁבוּ בְּשַׁלְוָה וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם, עַד שֶׁלְּפֶתַע נִכְנַס צָעִיר בַּעַל חָזוּת עַרְבִית. רְאוּבֵן, אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים, הִבְחִין בּוֹ וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁמְּדֻבָּר בִּמְחַבֵּל שֶׁעוֹמֵד לְבַצֵּעַ פִּגּוּעַ.

רְאוּבֵן קָם וְצָרַח בְּבֶהָלָה: "מְחַבֵּל! לִבְרֹחַ, יֵשׁ כָּאן מְחַבֵּל!"

מְהוּמָה אַדִּירָה פָּרְצָה בַּמִּסְעָדָה. אֲנָשִׁים רָצוּ לְכָל הַכִּוּוּנִים וּמִהֲרוּ לְהִמָּלֵט מֵהַמָּקוֹם, שֻׁלְחָנוֹת הִתְהַפְּכוּ, כֵּלִים הִתְעוֹפְפוּ לְכָל עֵבֶר, וְהַמִּסְעָדָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה, הִתְרוֹקְנָה לַחֲלוּטִין בְּתוֹךְ שְׁנִיּוֹת.

שְׁנֵי מְאַבְטְחִים מֵמֶרְכַּז הַקְּנִיּוֹת הַסָּמוּךְ שָׁעֲטוּ פְּנִימָה עִם אֶקְדָּחִים שְׁלוּפִים, וּבְרַחֲמֵי שָׁמַיִם, הַצָּעִיר שֶׁנִּכְנַס לַמִּסְעָדָה נִצַּל, לְאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ בִּזְעָקָה כִּי הוּא יְהוּדִי, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁשּׁוֹלֵף אֶת תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלּוֹ. (אַגַּב הָאִישׁ סִפֵּר שֶׁזּוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּקְלַע לְסִיטוּאַצְיָה כָּזוֹ שֶׁחוֹשְׁדִים בּוֹ כְּעַרְבִי).

עַכְשָׁיו נוֹתְרוּ בַּמִּסְעָדָה רַק בַּעַל הַמִּסְעָדָה וּרְאוּבֵן שֶׁהִבְרִיחַ בְּצַעֲקוֹתָיו אֶת כָּל הַנּוֹכְחִים. בַּעַל הַמִּסְעָדָה פּוֹנֶה אֶל רְאוּבֵן וְתוֹבֵעַ: "הַמִּסְעָדָה הָיְתָה מְלֵאָה בַּאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּאֶמְצַע סְעֻדָּתָם, וְכֻלָּם בָּרְחוּ מִבְּלִי לְשַׁלֵּם לְשֵׁמַע הַשְּׁאָגוֹת שֶׁלְּךָ! בְּזַעֲקוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלְּךָ, גָּרַמְתָּ לִי נֵזֶק שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי שְׁקָלִים, וְעָלֶיךָ לְשַׁלֵּם לִי אֶת הַהֶפְסֵדִים"...

רְאוּבֵן טָעַן לְעֻמָּתוֹ כִּי הַבֶּהָלָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה בִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת, וְלָכֵן לֹא נִתָּן לְחַיְּבוֹ בְּתַשְׁלוּם הַהֶפְסֵדִים.

עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה:

בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר שֶׁהַקָּבָּ"ה הִתְגַּלָּה אֶל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּמַחֲזֵה הַסְּנֶה, וְצִוָּה עָלָיו לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. כְּאוֹת וְהוֹכָחָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֹּשֶׁה נִשְׁלַח מֵאֵת הַבּוֹרֵא לִגְאוֹל אוֹתָם, הוֹרָה הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת מַטֵּהוּ אַרְצָה, וְאוֹמֵר הַפָּסוּק: "וַיַּשְׁלִכֵהוּ (אֶת הַמַטֶּה) אַרְצָה, וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (שְׁמוֹת ד', ג'). וְתָמַהּ רַבֵּנוּ הַנְּצִי"ב (בְּפֵרוּשׁ "הַעֲמֵק דָּבָר"): הֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָמַד לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וּלְהֵיכָן נָס פִּתְאוֹם?

וְהֵשִׁיב הַנְּצִי"ב: מְנוּסַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיְתָה שֶׁלֹּא בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, הוֹאִיל וְנִבְהַל פִּתְאוֹם מִמַּרְאֵה עֵינָיו, וְזֶהוּ טֶבַע הָאָדָם, שֶׁבּוֹרֵחַ מִיָּד מִפְּנֵי נָחָשׁ מַבְהִיל לְלֹא שׁוּם הִתְבּוֹנְנוּת.

לָמַדְנוּ אִם כֵּן, שֶׁפְּעָמִים אָדָם מֵגִיב בְּאֹפֶן בִּלְתִּי נִשְׁלָט כְּשֶׁהוּא נִתְקָף בְּבֶהָלָה פִּתְאוֹמִית, וּלְאוֹר זֹאת, נִרְאֶה שֶׁגַּם בִּשְׁאֵלָתֵנוּ יֵשׁ לִפְטֹר אֶת רְאוּבֵן מִתַּשְׁלוּם הֶפְסֵדָיו שֶׁל בַּעַל הַמִּסְעָדָה (אֲפִלּוּ מִדִּינֵי שָׁמַיִם), שֶׁכֵּן הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהִגִּיעַ מְחַבֵּל מְסֻכָּן לְבַצֵּעַ פִּגּוּעַ, וְנִתְקַף בְּפַחַד פִּתְאוֹם, וּמִמֵּילָא אִי אֶפְשָׁר לְחַיְּבוֹ עַל כָּךְ.

לְסִכּוּם: רְאוּבֵן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם לְבַעַל הַמִּסְעָדָה עַל הֶפְסֵדָיו.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין