גדולי ישראל על חינוך: עצות לחינוך נכון וטהור

אם רוצים שהדור ילך בדרך התורה

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

כתוב שהמגיד מדובנא, שאל את הגר"א מוילנא, איך אפשר להשפיע על הציבור, ומשל לו משל, אדם שיש לו כוס יין גדולה וסביבה כוסיות קטנות וכל זמן שלא מילא את הכוס הגדולה לא שייך שיתמלאו הכוסות הקטנות.

כך האדם, אם רוצה להשפיע על אנשים אחרים צריך להיות מלא, ובזמן שהוא מלא במידות טובות ובתורה יכול להשפיע, ולולא זאת הוא לא יכול להשפיע לפי שהוא אינו מלא, כמו הכוס שכאשר אינה מלאה, אינה משפיעה על הכוסיות הקטנות.

אם כן, גם בדורנו אם אנו רוצים שהדור הזה ילך בדרך התורה צריך להשפיע עליהם, ועל ידי זה שכל אחד יהיה מלא עם תורה, עם דרך ארץ, אז יוכל להשפיע, וכלל ישראל שהולכים בכל הדורות בדרך הזו, מאברהם אבינו עד היום הזה, כל הדורות יודעים שצריך להיות מלא רק עם תורה ושכל ודרך ארץ, ואז יכולים להשפיע.

ונקוה שבע"ה ימשך כך עד סוף כל הדורות, והקב"ה יעזור שנגיע למצב של ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים, ואז נזכה לגאולה האמיתית במהרה בימינו אמן סלה.

("מעמד החינוך" אולמי ארמונות חן ב"ב, אייר תשע"ג)

דגש מיוחד על החינוך בהתאם לתחלואי הדור

רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל:

על המנהלים והמחנכים לתת דגש מיוחד על החינוך בהתאם לתחלואי הדור, אינם דומים המפגעים הניצבים כיום מול התלמידים לעומת אלו שהיו בדורות קודמים.

(לקראת "ועידת החינוך" השלישית, תש"ע)

עיקר ההשפעה בגיל הרך

הגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א:

אחד היסודות העיקריים בחינוך, השפעה בלימוד תורה מתחילה מהגיל הרך, לא רק מתחילה, אלא, שם יותר חשובה!

אם למהנדס הייתה טעות קטנה ביסוד, עתה לא ירגישו זאת, אבל אחרי כמה שנים הכל יתמוטט.

יש אחריות עצומה על אלו שמתחילים ללמוד. אתם בונם את היסוד של כלל ישראל, טעות קלה שלכם אינה מורגשת עכשיו, אבל כעבור זמן מי יודע מה יהיה. לאחר הגיל הרך גם צריך להיזהר, אבל כאן עלול להתמוטט כל בניין החינוך. התפקיד של מחנך בישראל להיות שלם והדמות משפיעה.

(משא הנעילה, ועידת החינוך החמישית, ניר עציון, אדר תשע"ג)

כל ילד כבן יחיד של הקב"ה

נשאל רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, על דרך החינוך בכיתה עם ריבוי תלמידים, כיצד יש להתייחס לכל תלמיד, כאשר בכיתה ישנם תלמידים מצוינים, בינוניים וחלשים, והשיב:

המחנך צריך לראות כל ילד כבן יחיד של הקב"ה, וכשרואים את הילד במבט זה, זוכים ורואים הצלחה וסייעתא דשמיא בגדילתו.

(לקראת ועידת החינוך השניה, תש"ע)

להשקיע בכל תלמיד

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

המחנך צריך לדעת להשקיע בכל התלמידים בכיתה ובשיעור, שכל תלמיד יוציא מכוחו אל הפועל, להעלות אותו להתקדם ולעשות חיל בלימודו.

הכוונה שהתלמידים המצוינים יתעלו יותר, הבינוניים יהפכו למצוינים, וכך על זה הדרך.

(בפני משלחת מחנכים לקראת "ועידת החינוך הרביעית", ערש"ק פר' מקץ תשע"ב)

היסוד להצליח עם התלמידים

מרן ראש הישיבה הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל:

פעם התלוויתי למרן בעל החזון איש זיע"א, שהלך לבקר את אמו בבני ברק. הוא אמר לי את דברי התנא באבות: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", מה הפירוש?

אם רוצים להצליח עם התלמידים, היסוד הוא לאהוב את הבריות. שהתלמיד ירגיש שהרב אוהב אותו, רק אז אפשר לקרבו לתורה. אם חסר, חלילה, אהבה לתלמיד, לא יועילו כל מיני תחבולות ועצות.

(ועידת החינוך השלישית, ניר עציון, תשע"א)

ילד אינו מקשיב לְמה שאומרים לו, הוא עושה מה שרואה

הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א, ראש ישיבת קמניץ וחבר מועצת גדולי התורה:

על ידי שתהיה יראת שמים לר'בה, כך תהיה יראת שמים לתלמידים. אם הילד רואה יראת שמים, כך הוא יתנהג.

ילד אינו מקשיב למה שאומרים לו. הוא עושה מה שהוא רואה. אם הוא רואה יראת שמים, לא צריך לומר מילה, הוא יהיה ירא שמים!

(לכותב השורות)

כפי שאנו מייקרים ומעריכים כך יעריך וייקר הילד והתלמיד

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ראש ישיבת "עטרת ישראל":

צריכים לדעת, הילד או התלמיד בודק אותנו תמיד. הוא מבקש לדעת ולבחון מה הוא הערך והיקר שאנו נותנים לכל דבר.

כפי שאנו מייקרים ומעריכים דבר מסוים, כך הוא יעריך וייקר את אותו דבר. זאת בהחלט אחריות כבדת משקל המוטלת עלינו ההורים והמחנכים.

(לכותב השורות)

עד כמה לערב את ההורים בחינוך התלמידים

נשאל הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א, עד כמה צריך לערב את ההורים בחינוך התלמידים?

והשיב: עיקר החינוך מוטל על ההורים, והמלמדים וראשי הישיבות הם שלוחים שלהם לעזור בחינוך ילדיהם, אך צריך לדון כל ענין לגופו, משום שלפעמים למלמד יש השפעה יותר על התלמיד כשאינו על ידי התערבות ההורים.

(לכותב השורות)

למצוא מעלה בתלמיד ולשבח ולרומם אותו

הרה"ג רבי עמנואל תהילה שליט"א:

על ההורה והמחנך לבחון ולבדוק כלפי כל ילד מהו הדבר שבו יש לו ייחודיות ומעלה ובזה לשבח ולרומם אותו.

(במסיבת חומש בראשית בת"ת החינוך העצמאי חשמונאים, חשון תשע"ד)

הרגשה עצמית – הדבר החשוב ביותר

כ"ק האדמו"ר מאנטניא שליט"א:

הכי חשוב, זו הסביבה העצמית, איך התלמיד מעריך את עצמו, איך הוא מגדיר את עצמו, איך הוא מסתכל על עצמו.

אם הוא מעריך את עצמו חשוב, מוערך, באופן אוטומטי הוא לא יעשה דברים הנוגדים את סביבת עצמו. אם הוא תמיד לא בסדר, הסביבה שלו העצמית היא לא בסדר, הוא עושה דברים שהם לא בסדר בסביבתו העצמית.

התפקיד שלנו לתת לכל תלמיד את ההרגשה העצמית שהוא מוערך, שיש לו סביבה עצמית חשובה. זה היסוד הכי גדול. כל אחד צריך לדעת שהוא חביב ביותר, חשוב ביותר, יש לו כוחות עצומים והוא לא יעשה דבר שנוגד את הסביבה שלו. זה היסוד הכי גדול שאנו חייבים להכניס בתלמיד, את "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו".

להעביר לילדים את גדולתם וחשיבותם של גדולי ישראל זצוק"ל

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:

יש להעביר לילדים את גדולתם וחשיבותם של גדולי ישראל זצוק"ל. לספר להם ולייקר את מעלתם בעיניהם.

ישנם ספרים המתייחדים בכך שהצליחו להעביר בזעיר אנפין את מעשי גודלם ותקפם של רבותינו גדולי ישראל. דוגמא לכך נוכל לראות בספר של הרבנית תליט"א (אשת חבר להגאון הגדול שליט"א, בספרה אודות אביה הגדול מרן המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל), שעמלה והתייגעה ממושכות כדי לתאר את הבית הגדול בו גדלה והתחנכה.

אך יחד עם זאת אי אפשר ואסור לעצור בעבר. עלינו מוטלת חובה להמשיך לפרוח. להוסיף עוד כהנה וכהנה ברוחניות, להיות כלי קיבול בהמשך הדורות הבאים.

(לכותב השורות)

להחדיר בתלמידים שהתורה זה ה"ביזנס" שלנו!

הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א, רב שיכון ה' בני ברק:

אנחנו חייבים להפוך את התורה ל"ביזנס" של הילדים שלנו.

יש סיפור נפלא מהגאון רבי מנדל קפלן זצ"ל, ראש ישיבת פילדלפיה. יהודי בארה"ב החזיק ברשותו מקרר ישן והיה לו שיגעון: הוא סירב להחליפו, בכל מחיר.

כל בעלי המקצוע באזור ידעו שמידי שבוע הוא מזמין בעל מקצוע לתקן את המקרר. באחת הפעמים הודיע לו בעל המקצוע כי הפעם בלתי אפשרי לתקן את התקלה, משום שאחד החלקים של המקרר נשבר ואין להשיג יותר את החלק הזה.

בעל המקרר החל לבכות. מדברים על כפייתיות, יש דברים כאלה...

נכמרו רחמיו של בעל המלאכה והוא הציע לו לנסוע למדינה אחרת בארה"ב, שם יש אדם המחזיק ברשותו מפעל גדול ובו כל החלקים שיש בעולם. בעל המקרר הגיע למקום לאחר נסיעה ארוכה ויקרה. בחשש גדול וביד רועדת הציג בפני המוכר את החלק השבור לו הוא נצרך, ו... עוד בטרם הספיק לחשוב השיב בעל החנות: "יש לי", הלך והביא תמורת סכום פעוט.

בעל המקרר היה המום. "יש לך כאן מיליארדים של חלקים, האם מישהו בא לבקש ממך את החלק הזה בעשר השנים האחרונות?" השיב המוכר בשלילה. "מדוע אתה מחזיק את זה?" תמה הקונה. "אני לא מבין", השיב לו בעל המפעל, "זה הביזנס שלי!"

מורי ורבותיי, חייבים להחדיר בתלמידים שהתורה זה הביזנס שלנו! לעשות מזה עסק, מתוך שמחה עצומה ואהבת התורה.

כל שיחה תשפיע בתנאי שתהיה בסבלנות יתירה

הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון:

צריך כל הזמן כסדר להעיר ולהעיר, לא להרפות ולעזוב, מדוע? יש אדם יותר בר דעת, דיברת איתו והסברת לו, הוא לקח את עצמו בידיים. הנער אמנם לא מספיק רציני ששיחה תשפיע, אבל כל שיחה תשפיע בתנאי שתהיה בסבלנות יתירה ולקרבו בנעימות.

לא רואים את הפירות מיד, אבל בסופו של דבר תראה פירות.

(ועידת החינוך, ניר עציון)

המפתח ללבבות

רבינו הגדול מרן ראש הישיבההגרא"מ שךזצוק"ל, בשיחה למחנכים:

כל כובד המשקל שבחינוך מונח בגישה של הרב אל תלמידו וכמה טכסיסים ושיטות אינם קובעים כל כך את אופי החינוך כמו הזיקה הנפשית המתפתחת בין הרב לתלמידיו.

על המחנך להתאמץ למצוא את הדרך, את השפה המתאימה, כדי להתאהב על התלמיד ולרכוש אמונו עד שייהפך לדמות קובעת בעיצוב חייו. זהו שיא האמצעים בחינוך, זהו המפתח ללבבות, מחנך שהצליח להתאהב על התלמידים, עתידה השפעתו להכות שורשים בליבותם אף לימים רחוקים ואף כשהתגלגלו למקומות רחוקים לבל יסטו מן הדרך שהתווה לפניהם.

אין ערוך להשפעת הרב הנחרטת בנפש התלמיד ומבשרי אחזה שזכיתי בנעוריי להתאבק אצל דודי הגרא"ז מלצר זצ"ל בעל "אבן האזל", שהיה מלבד גאונותו גם איש המעלה במידות נאצלות, וכל מה שראיתי אצלו אז נחקק בליבי ונבלע בדמי עד היום, כל סיפור ועובדה עשו עלי רושם ועמדו לי להבין ולהשכיל מהם בכל תקופות החיים.

(שנת תשל"ג, מופיע ב"מכתבים ומאמרים" תשצ"א, מתוך שיחה שנשא הרה"ג רבי אריה יודלביץ שליט"א, רב קהילת בית אברהם ברמת בית שמש)

התלמידים יעשו בדיוק ההיפך ממה שתאמר להם...

הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א:

התלמידים לא יעשו מה שאתה אומר להם לעשות. מה שאתה מחנך אותם הם יעשו בדיוק ההיפך.

הם יעשו מה שאתה עושה!

אם הם רואים עליך שאתה אוהב את ד' יתברך, שיש לך מסירות נפש בשביל הקב"ה, אז אתה לא צריך להגיד אף מילה, הם יראו זאת וכך יעשו. על ידי עשייה אתה גורם שהילד מתחנך.

(ועידת החינוך השישית, ניר עציון, שבט תשע"ד)

בעיות רבות מתחילות בגיל צעיר

כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א:

בעיות רבות בחינוך, מתחילות בגיל צעיר, כבר בתלמוד תורה. כגון כשהתלמיד מתקשה בקריאת האותיות או בחומש, והמלמד שמתייאש ממנו, מעביר כבר למלמד בכיתה הבאה שהתלמיד הזה הינו תלמיד חלש, וכך עולה התלמיד מכיתה לכיתה בלי שהמלמדים ישקיעו בו וכשהוא עולה לישיבה קטנה הוא כבר מסומן חלש ולא יוצלח.

(לקראת ועידת החינוך השמינית, תשע"ה)

לעורר את הרצון של הילד

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:

מקובלני מבית מדרשו של מרן הסבא מסלבודקה זצוק"ל, שזכיתי כילד להתקרב לחתנו, הגאון הגדול רבי אייזיק שר זצוק"ל, ראש ישיבת סלבודקה בסלבודקה.

על מה דיבר עמנו כילדים? הוא ידע שאנו ילדים, ושובבים, אך השריש בנו דברים של גדולים. עלינו למצוא איך לעורר את הרצון של הילד, למה יישא עיניו ומה יהיה מרכז חייו.

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

סיפורו המפעים של ג'ו, ודרך החינוך שלמדים ממנו

סיפור מצמרר שסיפר הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א, ראש ישיבת קמניץ וחבר מועצת גדולי התורה, במשא חינוך מרכזי בפני מאות מחנכים בעומדו על שלושת דרכי החינוך הטהור במשא החינוך הטהור שנשא הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א, הבהיר כי ישנן שלש דרכים להצליח בחינוך התלמידים.

הדרך הראשונה: לאהוב את התלמידים כל אחד כבן יחיד, אהבה בלי גבול. הדרך השנייה: להיות גדול הדור בתורה ויראה ובמידות.

כדי להסביר על מהות הדרך השלישית, סיפר הגאון הגדול שליט"א, סיפור חיים מפעים, עד שמאות המשתתפים חשו היטב את מוסר ההשכל הנפלא:

* * *

היום יש תנועות תשובה, יש שתי ישיבות של בעלי תשובה, הכרתי טוב את המנהלים של שתיהן, "אור שמח" ו"אש התורה". לפני שנוסדו שתי הישיבות הללו, קם ארגון "ערכים" שהציל מאות אלפים לאמונה. סיפור קטן שאירע, שינה את פני "ערכים" ואת פני היהדות בכמה ארצות.

אדם ישראלי, כמו ישראלי, לא דתי, היה בצבא, לאחר מכן נסע לאמריקה עם משפחתו, עשה שם הרבה כסף וחזר לארץ. קראו לו "ג'ו", יוסי. כך כולם כינוהו. אמריקאי בלי דת, הוא רק ידע שהוא ממוצא יהודי.

יום אחד הוא מקבל טלפון מאשתו, היו לו שלושה ילדים, והיא אומרת לו: ג'ו, לא יכולתי לבשל היום, תעשה לי טובה ותקנה אוכל מוכן בשביל המשפחה. הוא הלך לקנות אוכל, מה הוא יכול להביא, את האוכל הכי טעים שהילדים אהבו. אני פוחד להזכיר את שם המאכל הזה במקום כזה קדוש, מה שהתורה אסרה.

ג'ו, עמד בפתחה של החנות בתל אביב, ונאלץ להמתין בתור ארוך שהשתרך מחוץ לחנות. הוא עמד ולאט לאט החל להתעצבן על ההמתנה הממושכת. מתוך עצבנות המחשבות שלו החלו לרוץ בראשו. הוא זכר סיפור שהיה מפורסם בחיק המשפחה על הסבא רבה שלו, מצד אמו.

הרבה פעמים הוא שמע את הסיפור הזה, אבל מעולם הוא לא חשב עליו. אך עתה, במהלך הכעס ששרר בתוכו, נזכר לפתע בסיפור.

הוא היה נין לרבי משה חיים וינקלר זצ"ל הי"ד, יהודי הונגרי מעיירה קטנה שעל יד דברצין. בעיירה הסמוכה נהגו לכנותו "הצדיק של דבעש". במהלך השואה הנוראה הוא סירב לאכול מכל דבר שהתעורר כלפיו חשש כשרות והפך לצל אדם, עור ועצמות.

בסוף המלחמה, הנאצים ימ"ש, כידוע ומפורסם, רצחו חצי מאוכלוסיית הונגריה. המלחמה הייתה לפני סיום, הבחינו כבר בטנקים ובכלים הכבדים של האמריקאים מצד אחד ושל הרוסים מצד שני, וידעו כולם שזה ענין של כמה שעות והכל גמור. אבל הנאצים ימ"ש וזכרם, רצו מה שיותר יהודים לבזות ולהרוג בשעות האחרונות הללו של המלחמה.

מי שהיה מפקד המחנה קרא לכל היהודים שיבואו ויעשו 'עיגול טבעתי'. הוא ידע שרבי משה חיים וינקלר, הסבא רבה של ג'ו, הוא הרב של היהודים, ולכן קרא להם ואמר: תשמעו, עוד חצי שעה אנחנו לא פה. אני רוצה עכשיו להרוג את 'היהודי האחרון' - משה חיים וינקלר.

המפקד הנאצי הארור קרא לו, הוא לקח חתיכה של 'דבר אחר', פנה אליו ושאלו: אתה רוצה לחיות? עוד עשר דקות הם פה, אם אתה אוכל אז אני לא עושה לך כלום, אם אתה לא אוכל אתה תהיה הקרבן האחרון שלי. רבי משה חיים וינקלר, הסבא של ג'ו, הכריז: 'אני את זה לא אוכל!' ונפל שדוד ומת.

ג'ו ידע את הסיפור הזה, וכעת, בעודו ממתין בתור לקנות לילדיו 'דבר אחר' הרהר: 'מה איתי, סבא רבה שלי מסר את חייו ולא אכל חתיכת בשר זו, והרי לו היה מסכים לטעום מהבשר, לכאורה הוא היה פה היום. ואני, נינו, ממתין בתור ארוך שכזה כדי לאכול את זה. אוי! הסבא שלי משוגע, או שאני משוגע? אני לא מאמין שהסבא היה משוגע.

הסתובב ג'ו, נטש את התור והלך למקום כשר להביא אוכל כשר עבור הילדים שלו.

* * *

"זה האופן השלישי שאתה יכול לעשות בחינוך", אמר הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א. "האופן הראשון: לאהוב התלמידים כמו הבנים. האופן השני: להיות דוגמא כמו גדול הדור, והאופן השלישי, אם לא קוימו האופנים הללו: אל תשכח מי היה הסבא שלך! כל הסבים שלנו הייתה להם מסירות נפש בשביל יהדות, בשביל הקב"ה, אין אף אחד שהסבא שלו לא היה מוסר נפשו בשביל הקב"ה, ועל ידי זה אפשר להשפיע כמה דורות אחר כך.

הקב"ה יעזור לכולנו שנזכה להיות מחנכים אמיתיים ולהיות מחונכים אמיתיים, ומשיח דורנו יבוא במהרה בימינו, אמן.

(ועידת החינוך השישית, ניר עציון, שבט תשע"ד)

מתוך הספר "סברי מרנן", מאת יחיאל סבר