אישה היא חנוכייה של אור, מוסיפה והולכת

בשבוע שעבר הייתי "לא משהו", אני מתוודה! כעסתי קצת, וכל האווירה בבית השתנתה. הגדולים היו שקטים והקטנים התחילו לריב, אני הייתי כעוסה ובעלי התכנס בתוך עצמו, וזה היה בהחלט לא נעים.

המצחיק הוא שעוד שאלתי את בעלי "מה קרה???", מה השקט המעצבן הזה?

והוא ענה לי תשובה שהדהימה אותי, אבל לגמרי...

"אישה גוזרת – בני הבית מקיימים".

המילים היכו בי וצלצלו לי בראש כמו אלף פעמונים. הגדרה מדויקת להפליא.

ולכבוד המשפט המהמם הזה התיישבתי לכתוב:

"מזוזה מימין וחנוכייה משמאל" – כל השנה, ולא רק בחנוכה.

חנוכה הוא היום-טוב של ימות החול, בחנוכה השם יורד אלייך ואוסף בשבילך את האור הכלוא שבימות החול, את האור שמסתתר לו בתוך שגרת החיים, והוא מעלה לך אותו עם האור בחנוכייה שלך, שמוסיף והולך, מוסיף ועולה.

כמה אור מסתתר לך בפינות חשוכות, כמה פיסות של אור מתחבאות דווקא בתוך השגרה הפשוטה והיום יום השוטף שלך.

וזה הזמן לעשות חנו - כה.

חנו – לחנות, לעצור, להתיישב בנחת ולהתבונן... במה? ב-"כה" של החיים שלך!

מה זה כה? פרוש המילה כה זה "כאן ועכשיו"!

את מבינה?

לחנות ולהתבונן ב"כאן ועכשיו" של החיים שלך ולהדליק בזה את האור, וגם אם יש בתוך ה"כאן ועכשיו" פיסות של רע, את חייבת להבין שזה רק חלק מתמונה מושלמת ויפה.

לפי היהדות, המילה "רע" פרושה קטע, חלק משלם. כמו גשר רעוע ושבור, כמו התרועה שבשופר שהיא בעצם קטעים קטעים. ככה כל דבר שנראה "רע" הוא רק קטע, חלק מתמונה שלמה ומהממת, ובעצם כל החיים שלנו בנויים מחלקים, כמו פאזל – יפים יותר, יפים פחות... שחורים או לבנים... שמשלימים, בסופו של דבר, תמונה יפהפייה ומיוחדת!

אז זה הזמן לחנות ולעצור כאן, אישה, להיכנס לתפקיד ולעשות אווירה, כי כל האווירה בבית וכל האור בבית מתגלים רק דרכך. האור עובר רק דרכך ומאיר לכולם.

כמו שבעלי מגדיר את זה: "אישה גוזרת – בני הבית מקיימים".

כשאת אוספת נקודות של אור, כשאת מחייכת ועושה אווירה, כשאת עליזה ומשמחת – כולם בבית שמחים ורגועים. אבל אם חלילה את נמוכה, את מנמיכה את כולם, ואם חלילה את עצובה את מעציבה את כולם.

זכרי,

אישה היא חנוכייה של אור, מוסיפה והולכת.

מוסיפה באמונה,

מוסיפה בתקווה,

מוסיפה באהבה (ובמשקל),

ובעיקר מוסיפה והולכת, ולא חלילה מוסיפה ודועכת. ועד כמה שהחיים למדו אותך ניסיונות או משברים, תזכרי תמיד שאת חנוכייה.

מזוזה מימין וחנוכייה משמאל.

תפתחי את הדלת ב"ש ל ו ם" ענק לכל מי שבא, וגם לאמונה.

ותעשי להם אוירה:

סופגניות,

מוזיקה,

פאזלים על הרצפה,

ריקודים ושירים,

והרבה הרבה נשיקות וחיבוקים.

ומה שבטוח שאת הקטע של חנוכה ואת האור שאת מכניסה בו הם לא ישכחו לך לעולם, ובפאזל של חייך ושל החיים של היקרים לך, החלק של חנוכה יהיה מאיר ומיוחד וחקוק בלב לנצח,

ולא ילך לאיבוד לעולם (כמו שלפעמים הילדים שלי מאבדים חלקים בפאזלים... מרגיז).

חנוכה שמח!

באהבה,

חגית שירה.