"החיים ממשיכים, אבל צלקות נשארות והגלים תופסים אותך לא מוכן"

החיים,

הם אמנם ממשיכים

אבל צלקות נשארות.

הם יכולים להיות כמו גל,

מחזוריים,

אך כשפתאום מגיע גל גבוה, אתה לא מוכן.

הם יכולים להיות כמו דרך עקלקלה , או כמו הר תלול,

אבל אתה לא קובע את זה.

הם ממשיכים. הם לא מפסיקים ולא יפסיקו.

אבל אולי,

ורק אולי,

אילו אפשר היה לחזור אחורה,

כמה דברים היית מונע מעצמך לעשות?

מה רצית לעשות ולא עשית?

מה יכולת לשנות, ולא שינית?

מה היית מציל?

ראה ידידי,

כנראה שלא נוכל לנסוע בזמן...

אך עם תסתכל בשאלות האלו בכל לבט שיהיה לך -

תראה שחייך יהיו הרבה יותר מאושרים וטובים,

והחלק הכי טוב יהיה - החיים ללא חרטה וללא אותה תחושת פספוס מנקרת.

אז אולי מה שאנחנו צריכים הוא מעט יותר מחשבה על ההווה,

מאשר המון מוחות שינסו לפצח את חידת הזמן.

עריכה: שירה כהן

למשלוח שירים למדור שירה יהודית באתר הידברות, כתבו למייל: shira@htv.co.il