"הלוואי שימציאו שיקוי לפגישות שמעיני כל אותנו יסתיר,
כי אז גם אפגוש את הבחור ולא רק אתחבא מכל מי שאכיר...".

או שאני מכירה מ-ל-א אנשים, או שזה פשוט מרפי מטורף ותמיד, אבל תמיד, החברות שלי, המורות שלי, המנקה של ביה"ס שלי (!) – חייבים לראות אותי כשאני בפגישה.

פ-א-ד-י-ח-ה!

אז מה באמת עושים?!
לברוח כשמישהו מגיע? לעשות מידי פעם מתיחות קלות לצוואר (כדי להשקיף לכל הכיוונים) וריצות קלות (כשמישהו בא)?
כנראה שלא...  אז מה לעשות?! אני ממש אתפדח אם יראו אותי בדייט!
תהיי מקורית. נסי להיפגש בשעות לא רגילות (רוב הפגישות נערכות בערב. היפגשי מוקדם בבוקר או ב-13:00 בצהרים) או במקומות לא סטנדרטים (בבית של מישהו). הקפידי לנסוע לעיר אחרת שאת כמעט לא מכירה בה אנשים, או המציאי רעיון אחר (מקורי יותר).
אבל הכי חשוב, נסי לעבוד על זה. אם תצליחי להתגבר על הפאדיחה, זה יחסוך לך כ"כ הרבה כוחות נפש! זה יאפשר לך להגיע רגועה לפגישה ולהתעסק בדברים המשמעותיים באמת. חשבי על זה, מה יקרה אם מישהו יראה אותך? הרי כולם נפגשו/נפגשים/יפגשו בסופו של דבר, כולם צריכים להיפגש בשביל להתחתן... ואם מישהו יראה אתכם ויעשה מזה סיפור? זו בעיה שלו. את דואגת לחיים שלך. לאושר שלך. הרפי, קחי את הדברים בפרופורציה. רק מישהו אחד הולך להתחבא פה, וזו לא את. נחשי מי? הפאדיחה. תעלימי אותה. אין יותר פאדיחה בחיים שלך. את חופשיה ומשוחררת להיפגש עם מי, מתי ואיפה שבא לך. אמן.

נחמה ביטקובר היא ראש מכון ''עומק הקשר'' ומאמנת רגשית לקראת זוגיות