כשהסבתא כבר לא יכלה לפתור תפזורות – הנכד מצא לה פתרון

מארי פראטס בת ה-86 תמיד אהבה לפתור תפזורות. אבל כשהדמנציה בה היא לוקה בגלל אלצהיימר החמירה, היא מצאה את עצמה בלתי מסוגלת לפתור תפזורות – אבל מתגעגעת מאד לתחביב האהוב עליה.

נכדה בן ה-17, ג'ון פראטס, התעצב לראות את הקושי של סבתו, והחליט למצוא דרך לעזור לה. תפזורות רגילות היו קשות כבר מידי עבור סבתא? הוא יפתח עבורה תפזורות מיוחדות, איתן תוכל להתמודד.

פראטס יצר עבור סבתו סט מיוחד של תפזורות ששונות בשלושה דברים חשובים מתפזורות רגילות: האותיות גדולות מאד, המילים פשוטות יותר, ואין שום מילים שמסתתרות מהסוף להתחלה או באלכסון. "בכל פעם שהבאתי לה תפזורת חדשה שהכנתי, העיניים שלה זרחו", הוא מספר. "אני חושב שהיא הכי אוהבת את התפזורת בנושא 'חופשה', כי היא מזכירה לה הרבה חוויות טובות".

התגובה של הסבתא היתה כל כך חיובית, שפראטס החליט להציג את התפזורות שיצר לשאר הקשישים בבית האבות בו מתגוררת סבתו. בעקבות ההצלחה הנוספת לה זכו התפזורות, הוא ערך מחקר על האופן בו תפזורות יכולות לעזור לקשישים עם דמנציה והציג את הממצאים שלו בוועידה לרפואת אורח חיים שהתקיימה באוקטובר האחרון. שם, אנשי מקצוע הדהימו אותו בעניין שגילו בתפזורות שלו. מסתבר שההמצאה של פראטס, פשוטה ככל שהייתה, הייתה גאונית: השינוי היחיד שמשווקים חשבו לעשות עד כה בתפזורות למבוגרים היה להשתמש באותיות גדולות יותר. התאמה כזו, מיותר לומר, פשוט לא מספיקה לקשיש שמלבד קוצר ראייה, לוקה גם באלצהיימר.

בסיוע בית האבות בו מתגוררת סבתא מארי, ג'ון פראטס הוציא את התפזורות שיצר בספר הנקרא 'תפזורות לסבא ולסבתא'. את כל ההכנסות הוא תורם למחקר על אלצהיימר.

"החלק הכי טוב בהוצאת הספר היה ההתרגשות של סבתא שלי", הוא מספר. "היא באמת התלהבה כי היא זו שהציעה לי להדפיס את התפזורות כך שעוד אנשים ייהנו מהם".

הסיפור של פראטס, כמובן, מדגיש נקודה חשובה שעיתים קרובות מידי נשכחת בטיפול בקשישים הסובלים מדמנציה: גם קשיש שאיבד חלק מתפקודיו הקוגניטיבים הוא עדיין בן אדם, ויש לעשות מאמצים לאפשר לו להמשיך ליהנות מדברים שנהנה מהם קודם לכן.