סיפורי אמונה
עיניו של הגר"ח קנייבסקי זלגו דמעות למשמע השאלה המצמררת
"בני יקירי, עברתי 7 מדורי גיהנום. כיצד בכל זאת נשארתי בחיים מבחינה גופנית ומבחינה נפשית? אומר לך: בימים הארוכים הללו הרגשתי שיש לי אבא בשמים ועמו הייתי מדברת", אמרה האם הגיבורה, ושלחה את בנה עם שאלה מצמררת לרב חיים קנייבסקי. מה שאל הבן ומה השיב הרב?
- נעמה גרין
- ט"ז אדר ב' התשפ"ב
הגר’’ח קנייבסקי (צילום: דוד זר)סיפור מפעים פורסם ב'יתד השבוע', אודות אישה ניצולת שואה גיבורת רוח, שביקשה לשאול את הרב חיים קנייבסקי שאלה הלכתית.
את השאלה שאל עבורה הרב אליהו מן, תלמידו הקרוב של הרב חיים קנייבסקי, שניאות לגולל בפני 'יתד השבוע' את סיפור המעשה.
"ידוע לי היטב במי מדובר, פתח הרב מן את דבריו, "היא אישה צדקנית גדולה תושבת אנגליה, ובעלת אמונה בד' יתברך ובהשגחה פרטית – בדרגה שלא ראיתיה רק בהיכלם של אנשים גדולים. עד כדי כך. היא ברוך השם ה' חיה וקיימת לאורך ימים ושנים".
הרב מן המשיך לספר את אשר אירע: "אישה צדקת מופלגת מאנגליה, שלחה את בנה לארץ ישראל, לשאול את הרב קנייבסקי שאלה. הבן הגיע אליי, ביקש ואמר: 'אינני מסוגל לשאול את השאלה, תשאל אתה בשבילי. אמי תחי' היא פליטת מלחמת העולם, היא הייתה אז בת ישראל צעירה, ושהתה פעמיים לתקופה ממושכת במחנה באושוויץ, בעבודה קשה שם. בשלב מסוים העבירו אותה משם, אך שוב החזירוה למקום.
"'אמא אמרה לי: 'בני יקירי, עברתי ז' מדורי גיהנום, אין אפשרות לתאר מה שהיה שם, ואין אפשרות לספר מה עבר עלינו במידת הדין והרחמים של ד' יתברך, ועדיין לא אמרתי על כך כלום, כאשר איבדתי את כל העבר שלי ואת כולם. כיצד בכל זאת נשארתי בחיים מבחינה גופנית ומבחינה נפשית? אומר לך בני יקירי: בימים הארוכים הללו הרגשתי שיש לי אבא בשמים ועמו הייתי מדברת, כיצד דיברתי? על ידי תפילה אחת קצרה לקב"ה שהייתה שגורה על לשוני – מה שאנו מתפללים בימי שני וחמישי: '"הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם, נֶחְשַׁבְנוּ כַּצֹאן לַטֶּבַח יוּבַל לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ, נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ", מספר הבן לרב מן.
"אמרתי לאבא: 'בכל זאת' אף על פי שאני רואה ים של מוות, ואני רואה כל מיני גיהנום אבל 'שמך לא שכחנו'. 'נא', בבקשה ממך אבא, 'אל תשכחנו' – גם אתה אל תשכח אותנו. מילים אלו להקב"ה היו שגורות על לשוני, וזה חיזק אותי, ונתן לי את הרוח והגבורה להחזיק מעמד. עד שבאו אמריקנים בשליחות הקב"ה ושחררו אותנו", ממשיך הבן לצטט את דברי אמו.
"ברוך ד' ניצלתי ונותרתי בחיים, הקמתי משפחה. אבל אני לא אחיה לעולם, יבוא גם יומי להסתלק מהעולם כאן. יגיע היום שאפרד ממך ואני גם אעמוד לפני אבינו שבשמים לדין ולמשפט", המשיכה האם את דבריה. "יש לי בקשה אחת ממך, באותו יום לאחר מאה עשרים שנותיי, קח נייר וכתוב עליו: "בכל זאת שמך לא שכחנו נא אל תשכחנו", ותניח את הדף הזה בידי. עם תפילה זו דיברתי עם אבינו שבשמים בהיותי בארץ, והיא הצילה אותי בגיהנום התחתון, עם תפילה זו רצוני לבוא לאבינו שבשמים – לפני כיסא הכבוד, ואולי בקשה ותפילה זו תצילני מגיהנום של מעלה.
"אבל אינני יודעת האם זה מותר? נו, שאל את רבי חיים קנייבסקי", סיימה האם את סיפורה המצמרר ואת שאלתה התמימה.
הרב שמע את השאלה ועיניו זלגו דמעות
הרב מן ממשיך לספר: "ניגשתי לביתו של הרב קנייבסקי והצגתי לפניו את הדברים. הרב שמע וזלגו עיניו דמעות, אמר: 'צריך לבדוק האם זה גם פסוק או תפילה'. הגשתי לפניו תנ"ך, הוא דפדף חצי דקה בכמה מקומות. ואמר: 'אין זה פסוק'. והמשיך לומר: 'אם זה היה פסוק, היה בכך ביזיון דברי תורה – להניחו בקבר עם הנפטר, אבל זו תפילה. ואם כן, שיניח – בכלי בתוך כלי (מושג תלמודי והלכתי מוגדר) וייתן לה ביד'.
"אחר שפסק את פסוקו, הרים הרב את עיניו ואמר לי: 'אבער דער ריבונו של עולם דארף ניט קיין צעטלאך' (אבל ריבונו של עולם אינו זקוק לפתקאות…)", ממשיך הרב מן בדבריו. "שאלתי: 'האם אכן לומר לה את היסוד החשוב הזה, שהקב"ה אינו צריך לפתקאות?", השיב הרב: 'לא להגיד לה את הדבר, כי מאחר ויש לה הרגשה טובה עם זה, שייתן לה את משאלת ליבה'".
הרב מן מוסיף ומספר כי שאל באותה הזדמנות שאל את הרב קנייבסקי, כי שמע שבהלווייתו של הרב יחזקאל לוינשטיין, נשאו אחרי מיטתו את ספריו 'חזון יחזקאל', ועל כך אמר הרב שך: 'אני לא אבקש שיישאו אחרי מיטתי את ה'אבי עזרי', אלא אבקש שיניחו בקברי את כל 'הפשקווילים' שכתבו עליי, ואומר לריבונו של עולם: תראה ריבונו של עולם – כמה שהתבזיתי למענך'
"ולפי מה שאמר הרב– שהקב"ה אינו צריך פתקאות, מדוע ביקש הרב שך שיכניסו בקברו? ומה יש צורך בפשקווילים הללו?", שאל הרב מן את גדול הדור.
עוד הוסיף הרב מן ותמה: "כידוע, רבי יהודה סגל ממנצ'סטר עשה לוח שעל ידו ילמדו כל יום 2 הלכות לשון הרע בחפץ חיים, ורבי יהודה ביקשו שלאחר 120 שנותיו יניח בידו לוח אחד, וזה יהיה הויזה שלו לעולם האמת', ושוב הנני שואל כתלמיד: אם הקב"ה אינו צריך לפתקאות למה הרב סגל צריך לכל זה?!"
"היו גדולי עולם שביקשו שאת הארון שלהם יבנו מהשולחן שעליו עמלו בתורה", המשיך הרב מן לומר לרב קנייבסקי, והרי אם ד' לא זקוק לפתקאות גם אינו זקוק לשולחנות. אז מה הטעם?!", תמה.
השיב הרב קנייבסקי: "אכן, ד' יתברך אין לו צורך בפתקאות, בפשקווילים בלוחות ובשולחנות. והטעם שהם ציוו על כך לעשות כן כפי שסיפרת, כי על ידי כך אנשים ישאלו ויתעוררו גם כן להתבזות על כבוד שמים ויתעוררו ללמוד הלכות לשון הרע, ובעיקר – לעמול בתורה הקדושה, וזו להם לזכות נוספת לעולם האמת".
מתוך 'יתד השבוע', באדיבות אתר 'דרשו'.