מצוות ומעשים טובים בונים בניינים רוחניים בעולם הבא

"כָּל יִשְרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". (משנה סנהדרין י א)

המשנה אומרת כי לכל אדם מישראל ישנו חלק לעולם הבא. אך כיצד יתכן הדבר? האם גם לאדם רשע שעבר עבירות לרוב, ישנו חלק לעולם הבא? האם העולם הבא הוא שטח הפקר, שיש בו כניסה לכולם?!

מסביר המהרש"א: "כל ישראל יש להם חלק - לאחר כל התיקונים והעונשים והזיכוכים, כולם מוזמנים הם לחיי העולם הבא". כלומר לכל אחד ישנו חלק ונחלה לעולם הבא, אלא שאדם שעבר עבירות, יצטרך לעבור יסורים ותיקונים שונים לנשמתו, עד אשר יקבל את חלקו.

כמו כן, מבאר החפץ חיים, כי אומנם לכל יהודי ישנו בסופו של דבר "חלק" בעולם הבא, אך השאלה היא, כיצד ייראה אותו חלק!

ככל שאדם לומד תורה ומסגל לעצמו מצוות, הרי הוא שותל שתילים יפים ועצים מלבלבים מכל טוב, פירות מפירות שונים, ועתיד הוא להתענג ולהתבשם יותר ויותר מחלקו בעולם הבא. אבל אם בעולם הזה, עולם המעשה, ביטל זמנו ולא סיגל לעצמו תורה ומצוות ומעשים טובים, וכל שכן אם עבר חלילה עבירות, הרי החלק שלו בעולם הבא מעלה קוצים וברקנים, כפי שאמר שלמה המלך ע"ה: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה". איזו בושה ואיזה דכדוך לקבל חלילה "חלק" כזה.

כמו כן משלו בעלי המוסר, כי המעשים שאדם עושה הם הלבֵנים שמהם בונה הוא את בניינו הרוחני בעולם הבא. יש אחד שבנה לעצמו רק צריף רעוע, השני לעומתו בנה בנין, השלישי בנה אחוזה מפוארת וכו'.

על כן יזכור האדם -

כמה הוא שמח לקנות עבור ביתו בעולם הזה - עוד איזה עציץ יפה, עוד תמונה, עוד קרמיקה מבריקה, לשתול עץ יפה בגינה, להרחיב את הסלון, להוסיף חדר וכו'.

והנה, בכל מצוה שהוא מקיים, בכל התגברות על היצר, בכל מעשה טוב - הוא משכלל ומפתח, בונה ומרחיב, מטפח ומייפה - את חלקו בעולם הבא!

על כן, נשתדל לקיים מאמר החכם באדם: "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ - עֲשֵׂה"!

משל לשועל, אשר עבר ליד כרם ענבים גדול. חשקה נפשו לאכול מן הענבים, אולם למרבה אכזבתו הכרם היה גדור היטב מכל צדדיו. התהלך השועל סביב הכרם, אולי ימצא פרצה בגדר, שדרכה יוכל להיכנס. והנה לשמחתו הרבה, מצא פרצה בפינה צדדית. אולם, מה התאכזב להיווכח כי הפרצה קטנה מידי, וגופו לא יוכל להשתחל פנימה. עמד השועל בחוץ, ריח הענבים הכה באפו, והוא ניסה לחשוב כיצד יוכל להיכנס. לבסוף החליט לעשות דיאטה ולצום שלושה ימים. אכן, לשמחתו הרבה, לאחר שלושה ימים הצליח להשתחל פנימה. מיד התחיל לטרוף מן הענבים עוד ועוד ללא חשבון. מספר ימים התעכב בכרם, כשהוא מתענג, אוכל ודשן. כאשר החליט כי הגיע הזמן לצאת, שם לב פתאום שהשמין יותר מידי, וכעת אינו יכול לצאת החוצה! בלית ברירה, צם שוב שלושה ימים ויצא. הביט השועל הרעב על הכרם ואמר: "אוי כרם כרם, מה הועלת לי? רעב נכנסתי ורעב יצאתי"!

עליו נאמר: לא פיקח שבחיות, אלא טיפש שבחיות הוא! נכון שהיה צריך לאכול, אבל אם היה פיקח, היה זורק אשכולות מעבר לגדר, כדי שתהיה לו צידה לדרך.

הנמשל מובן: מותר ליהנות מהעולם הזה, ככל הנצרך. אבל בעיקר חייבים להכין צידה לדרך הארוכה באמת!

כאשר האדם נולד - ידיו קפוצות, כאומר: כל העולם בשבילי! וכשנפטר, ידיו פשוטות ופתוחות, כאומר: מאומה לא לקחתי מכאן. "עולם עולם, מה הועלת לי? ערום הגעתי וערום יצאתי"! אבל אדם אשר השכיל להכין צידה לדרך, הוא החכם האמיתי אשר מפיק מהעולם את מלוא התועלת.

רק תייר

אל ביתו של ה"חפץ חיים" הגיע יהודי עשיר מחו"ל, אשר רצה לחזות ולראות את גדול הדור - "מלך ביופיו תחזינה עיניך". והנה, בהכנסו למעונו של החפץ חיים, השתוממותו לא ידעה גבול: בית פשוט ודל, רהיטים מעטים וישנים. הוא לא עצר ברוחו, והביע את פליאתו הגדולה בפני החפץ חיים: "האם כך חי גדול הדור?! הזהו ביתו?! אלו הם רהיטיו וחפציו?!". השיב לו החפץ חיים בשאלה: "ואתה?! היכן הרהיטים שלך? היכן העושר שלך?", התפלא האיש וענה: "הרהיטים שלי?! בודאי שלא הבאתי אותם איתי לכאן. אני רק תייר כאן. לכאן הבאתי מזוודה עם בגדים וכמה חפצים נחוצים, אך בביתי המפואר שבחו"ל נמצאים הרהיטים והעושר". נענה ואמר לו החפץ חיים: "אכן, גם אני תייר כאן, ויש לי כאן רק את המעט הנחוץ. ביתי האמיתי נמצא שם, למעלה. ובו אני משתדל להשקיע את מיטב כוחותי".