לפעמים, הילדה שבי אומרת...

לפעמים, הילדה שבי אומרת כי:
ממרחק של זמן 
התבוננות על העניין היא כבר מסכימה 
שגם מלווה החולה צריך לעיתים ליווי 
שדרוש מי שיראה תמיד רק את הצד הבריא בחולה 
ושיפסיקו לראות בו גיבור, כי לפעמים הוא חלש 
וגם זה מותר.

לפעמים בא לה להבהיר כי שוני זו זכות 
אך, בוודאי יחשבו שעושה זאת כדי לא לחוש אדם פחות 
אבל היא באמת מאמינה שזו מעלה 
גם אם זו נראית מהתלה.

לפעמים בא לה לזעוק איה כולם?
שהבטיחו לעזור...
אם כי פעמים אחרות בא לה שקט מצד האחרים 
לא צריך שידברו 
לא תמיד מבינים 
לעיתים משפטים לא לעניין
משקפים גם רחמים.

לפעמים גם לשמוע בכל מקום בשורות טובות 
כבר מרגיש לה כמו שבשורה רעה אותה לראות 
אם כי גם בשתיקה אינה תמיד עומדת
התעלמות ממי שיקר לה לא נסבלת 
במיוחד אם היא מוחלטת.

הכל מורכב 
ואולי מסובך לה בראש 
לא תמיד תדע 
מה גם לה יעזור 
אם שתיקה או דיבור על מזור.

לפעמים הילדה תוהה אם באמת היא חשה את מי שקרוב לה ממש 
את מחשבותיו, את החולשה האופפת ואת סיבלו
אם היא מבינה את הכאב שלו.
ואז נזכרת שאולי לדעת באמת לא יעשה עוד טוב ללב
ואולי לא תוכל עוד לעמוד בזה.

ברור לה כי כל תקופה הינה שיעור 
וגם אם קשה וארוך
ואולי מיוסר לעתים 
הוא נועד ללמד אותנו 
לרומם ולקרב
וזה בו העיקר.

כל שתתפלל בלחש בלילות אפלים 
ללמוד טוב את מה שצריך 
ולזכור זאת גם בזמנים מאירים 
להתחזק באמונה, ובקרבה לאלוקים הטוב והמטיב.
שלא נצטרך לחזור על שיעורים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.