ישראל כהן, מחלקת חסד ’למען הקהילה’: מהילד הרעב ועד לחייל שבטנק

הם לא ידעו שהרב, כמי שאגף החסד בהידברות עומד תחת פיקוחו והכוונתו, ביקש לקחת חלק פעיל. ממש כמו כל השליחים, הוא נטל מספר מעטפות עם כרטיסי קנייה בתוכן, ויצא לחלק את מצוות ה'מתנות לאביונים' בהידור לאלו שאין להם. המוני תורמי הידברות מינו אותו לשליח, ואחרי שעמל והשקיע מזמנו לעבור על כל הפניות ולחלק נכונה למי שצריך, הוא מבקש להיות חלק כדי שגם להם יהיה חג שמח. 

באותן השעות, כל כך הרבה בתים הוארו באור שמח של נתינה, של אהבת ישראל. הם ראו כמה אכפת לכם מהם. כך גם בערבי חגים כמו פסח וסוכות. או סתם באמצע השנה. אני תמיד חושב על מוטי בן ה-6, ילד קטן, כשהוא מבקש פעם אחת, אחת בלבד, לטעום גביע לבן או לחם עם שוקולד. אבל בכיס, יש רק 20 שקלים, והשבת קרבה כשהמקרר ריק, ומה בדיוק אפשר לקנות בזה? אז מנסים לשבור את הראש, ולחפש חלות לא טריות שזורקים בסוף היום, או ירקות סוג ב', ומנסים עם זה להאכיל משפחה. שוב הם יתקשרו ל'הידברות', יבקשו עוד טיפת רחמים. וברקע מוטי ישב בבגדים ישנים, וידמיין שהפסח הזה, אבא יקנה לו... גבינה. איך אפשר להסתכל על אמא צעירה, שבעלה נפטר אחרי מחלה קשה והיא עובדת בכמה עבודות וכמה משמרות, אבל כל ההוצאות לילדים לא משאירים לה אפילו כמה פרוטות לחיתולים. אז התינוק נקי לעתים רחוקות יותר וממש כל החלפה מחושבנת היטב. היא אמא טובה, ריקי, והיא ממש נקרעת מעייפות בסוף כל יום עבודה ארוך. הילדים צריכים רק קצת אמא, אחרי שאבא הלך לו, אבל אין להם גם אותה כי היא סחוטה. וכשהיא מחייגת ל'הידברות' ופורצת בבכי שהיא רוצה מישהו שיארח אותה לחג עם הילדים, שיאכלו פעם אחת אוכל סביר ויראו מה זה חג בתוך כל הגיהינום הזה, אין לנו הרבה מה לעשות, חוץ מלבכות איתה, לנגב את הדמעות, ולדאוג לה!

אנשי אגף החסד, לפעמים לא ישנים במשך ימים. אם זה לקראת מבצע חלוקת אלפי סלי מזון, או לפני יציאה לאירועים צה"ליים לדאוג לחיילים שצריכים רגעים חמים, ומכירים את אנשי 'הידברות' שבאו אליהם בזמני לחימה עד לחזית ממש. אתם צריכים לראות כל יום את ה'בית החם' של הידברות, לילדים, שרבים מהם מבתי מצוקה. מדי יום מגיעים הילדים ל'בית החם', שם ממתינה להם ארוחת צהריים חמה ומזינה, שאחריה הם יוכלו לשבת עם צוות המורים הפרטיים של הבית, לסיוע בשיעורי הבית, ושיעורי עזר לקידום בלימודים.

הם צריכים אותנו, אתכם. 

אתם לא חולמים כמה נזקקים יש, כמה "רגילים" הם נראים, חברים או שכנים שלנו. וכשהקרטונים גדושי מצרכי המזון המגוונים, מונחים בזכותכם לצד דלת הבית בשקט, ועין מציצה מעבר לדלת, ומנגבת דמעה חרישית, לפעמים אני רוצה לצעוק: עם ישראל, אין כמוכם!

רוצים לתרום לזיכוי הרבים הגדול בעולם, לקרב יהודים נוספים, ואולי גם לזכות בספר תורה משלכם? הקליקו כאן.