פרשת האזינו לילדים: הסכך הצבוע

יְסֹבְבֶנְהוּ (דְּבָרִים ל"ב, י'), בְּסִכּוּךְ עֲנָנִים (דַּעַת זְקֵנִים).

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי הַמְדַקְדֵּק בְּמִצְווֹת, שֶׁבְּנוֹתָיו הִנָּן מֻכְשָׁרוֹת מְאֹד בְּצִיּוּר וּצְבִיעָה. טֶרֶם חַג הַסֻּכּוֹת, פָּנוּ הַבָּנוֹת אֶל אֲבִיהֶן, וּבִקְּשׁוּ לִצְבֹּעַ אֶת סְכַךְ סֻכַּת הַמִּשְׁפָּחָה בִּצְבָעִים 'מְעַנְיְנִים', בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה סַסְגּוֹנִי וּמַרְהִיב עַיִן.

בָּא הָאַבָּא וְשׁוֹאֵל: "הַאִם אֲנִי רַשַּׁאי לְהַנִּיחַ לָהֶן לִצְבֹּעַ אֶת הַסְּכָךְ?"

תְּשׁוּבָה

שְׁלֹשָׁה תְּנָאִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בַּסְּכָךְ: א) גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. ב) תָּלוּשׁ. ג) אֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה תְּנָאִים אֵלּוּ, פָּסוּל לְסִכּוּךְ מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁפְּסוּלִים לְסִכּוּךְ מִדְּרַבָּנָן, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית צוּרָתָם וְאֵינָם נִרְאִים כְּגִדּוּלֵי קַרְקַע, כְּגוֹן פִּשְׁתָּן שֶׁנִּדּוֹק וְנֻפָּץ, אוֹ חֲבָלִים שֶׁל פִּשְׁתָּן (שׁוּ"עַ סי' תרכ"ט סָעִיף ד'-ה'). כְּמוֹ כֵן, אֵין לְסַכֵּךְ בְּצֶמֶר גֶּפֶן וּבִנְיָר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֲשׂוּיִים מִן הָעֵצִים אוֹ מִן הָעֲשָׂבִים, הֲרֵי נִּשְׁתַּנֵּית צוּרָתָם וְאֵינָם נִרְאִים כְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. וְיֵשׁ לָדוּן הַאִם גַּם בְּנוֹגֵעַ לִסְכָךְ צָבוּעַ קַיָּם הַפְּסוּל שֶׁל נִשְׁתַּנָּה צוּרָתוֹ?

וּבְכֵן, מָצִינוּ שֶׁדָּן בָּזֶה בִּתְשׁוּבַת 'הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה' (סי' שס"ד), וְכָתַב שֶׁאֵין בְּכָךְ חֲשָׁשׁ, מִפְּנֵי שֶׁצְּבִיעָתוֹ שֶׁל הַסְּכָךְ הַכָּשֵׁר לֹא נֶחְשֶׁבֶת לְשִׁנּוּי צוּרָתוֹ, שֶׁכֵּן הַצֶּבַע הוּא 'חָזוּתָא' בְּעָלְמָא (מַרְאֶה שֶׁל צֶבַע שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁוּת), וְלָכֵן סְכָךְ זֶה בְּגֶדֶר 'צוּרָתוֹ עוֹמֶדֶת עָלָיו'.

אָמְנָם, נִרְאֶה שֶׁאִם צְבִיעַת הַסְּכָךְ עַל יְדֵי הַצַּיָּרוֹת, תִּצֹּר מַרְאֶה שֶׁל סְכָךְ הֶעָשׂוּי מִפְּלַסְטִיק וְכַדּוֹמֶה, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכָּר שֶׁתַּחַת כִּסּוּי הַצֶּבַע יֵשׁ עֵץ, יֵשׁ לְהִמָּנַע מִלְּסַכֵּךְ בִּסְכָךְ שֶׁכָּזֶה, כִּי אוּלַי כְּבָר נִכְנַס לְגֶדֶר שֶׁל 'אֵין צוּרָתוֹ עָלָיו'. זֹאת וְעוֹד, שֶׁעָלוּל לָצֵאת מִכָּךְ מִכְשׁוֹל וּפִרְצָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁאֲחֵרִים יָבוֹאוּ לְחַקּוֹת אוֹתָם, עַד שֶׁצְּבִיעַת הַסְּכָךְ תַּהֲפֹךְ לְ'מִנְהָג', וְאוּלַי גַּם יִהְיוּ שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ 'הִדּוּר', וְיָבוֹאוּ לְהַעֲמִיד סְכָךְ מְשֻׁנֶּה...

לְסִכּוּם: אִם צְבִיעַת הַסְּכָךְ תִּצֹּר רֹשֶׁם שֶׁאֵין מְדֻבָּר בִּסְכָךְ כָּשֵׁר, אֲזַי יֵשׁ לְהִמָּנַע מִצְּבִיעַת הַסְּכָךְ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין