ותן חלקנו: מדוע ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות?

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת (בבא בתרא דף יב/ב)

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת.

בַּהֶמְשֵׁךְ מְבִיאָה הַגְּמָרָא שְׁנֵי מִקְרִים, שֶׁל נְבוּאַת שׁוֹטֶה וְשֶׁל נְבוּאַת יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁאָמְרוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ בִּתְמִימוּתָם, וּלְבַסּוֹף הִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים אֶחָד לְאֶחָד.

* * *

לֹא נַעֲסֹק בְּמַאֲמָר זֶה מַהִי נְבוּאָה, אֵיךְ יוֹדְעִים מִיהוּ נָבִיא, וּמַדּוּעַ בָּחַר ה' לְהַעֲבִיר אֶת דְּבָרָיו בְּאֶמְצָעוּת נְבוּאָה.

הַחֵלֶק שֶׁנִּתְמַקֵּד בּוֹ הוּא הַשְּׁאֵלָה שֶׁמְּנַקֶּרֶת בְּלֵב כָּל אֶחָד לְמִקְרָא דִבְרֵי חֲזַ"ל: אֵין סָפֵק שֶׁעִם חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְדַּרְדְּרָה הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ, אֲטִימוּת יָרְדָה לָעוֹלָם וְאֵין בְּכֹחַ אֱנוֹשׁ לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַשְּׁמֵימִי שֶׁל הַנְּבוּאָה. אַךְ שׁוֹטִים וְתִינוֹקוֹת? הַאָכֵן הֵם רְאוּיִים לִנְבוּאָה? בַּמֶּה נִתְיַחָדוּ?

מַהֲרַ"ל  מַסְבִּיר, כִּי לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת יֵשׁ מַעֲלָה שֶׁאֵין לַאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי דֵּעָה בּוֹגְרִים, וְהִיא: הֶעְדֵּר הַדֵּעָה. כְּלוֹמַר: מַעֲלַת הָאֲנָשִׁים הִיא הִיא חֶסְרוֹנָם. בַּעַל דֵּעָה עַצְמִית עָלוּל לְעָרֵב אֶת דַּעְתּוֹ בְּחֶזְיוֹן הַנְּבוּאָה וְלֹא יָבִיא אֶת דְּבַר ה' לָעוֹלָם. הַקָּטָן וְהַשּׁוֹטֶה מַה שֶּׁחָזוּ חָזוּ, וְלֹא יוֹסִיפוּ מְאוּמָה מִדַּעְתָּם.

רַעְיוֹן נוֹסָף, מְעַנְיֵן מְאֹד, כּוֹתֵב בַּעַל "עִיּוּן יַעֲקֹב", כִּי יָדוּעַ שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מִי שֶׁשֵּׂכֶל בְּקָדְקָדוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת, וְרַק שׁוֹטִים וּקְטַנִּים אֵינָם טְרוּדִים בִּדְאָגוֹת, וְשִׂמְחָה אֲמִתִּית מְמַלֵּאת אֶת לִבָּם.

כְּשֵׁם שֶׁבְּלֹא שִׂמְחָה אֵין הַנָּבִיא יָכוֹל לְהִתְנַבֵּא, כָּךְ מְמַלֵּאת הַשִּׂמְחָה תַּפְקִיד מֶרְכָּזִי וּבְסִיסִי לִפְעִילוּתֵנוּ הָרְחָבָה בְּכָל הַתְּחוּמִים.

רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים מִבַּגְדַּד  סִפֵּר מַעֲשֶׂה בְּ'טוֹבִיָּה הַשּׁוֹפֵט' שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהוּא נֶאֱלַץ לִבְרֹחַ פֶּן יְבֻלַּע לוֹ. בְּהַגִּיעוֹ לַנָּהָר הִכִּירוֹ אַחַד הָאִכָּרִים וְהִצִּיעַ לוֹ לְשֵׂאתוֹ עַל כְּתֵפָיו וְלִצְלֹחַ אִתּוֹ אֶת הַנָּהָר.

הוֹדָה לוֹ טוֹבִיָּה וְהָאִכָּר הֵחֵל בַּמַּסָּע הַכָּבֵד, וּלְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת מַרְבִּית הַדֶּרֶךְ הִתְרַגֵּשׁ טוֹבִיָּה וְהִבְטִיחַ לוֹ כִּי אִם יָשׁוּב לְמַעֲמָדוֹ הַקּוֹדֵם, יִגְמֹל עִמּוֹ טוֹבָה כָּרָאוּי.

הִתְפַּלֵּא הָאִכָּר, וְכִי יָרַדְתָּ מִמַּעֲמָדֶךָ?

טוֹבִיָּה סִפֵּר לוֹ בְּדִכְדּוּךְ עַל הַמִּתְרַחֵשׁ עִמּוֹ.

תְּגוּבַת הָאִכָּר הָיְתָה מַדְהִימָה - הוּא שָׁמַט אֶת טוֹבִיָּה מֵעַל כְּתֵפָיו לְמֵימֵי הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף!

אַחַר כָּךְ שָׁאֲלוּ אֶת הָאִכָּר מַדּוּעַ עָשָׂה זֹאת, וְהוּא הִסְבִּיר: כָּל זְמַן שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא שׁוֹפֵט, הַשִּׂמְחָה מִלְּאָה אֶת יֵשׁוּתִי שֶׁאֲנִי יוֹצֵר קְשָׁרִים עִם מְכֻבָּד כְּמוֹתוֹ וְהָיִיתִי מְסֻגָּל לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקָלוֹ. אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַע לִי מִפִּיו שֶׁהוּא בוֹרֵחַ, הֵבַנְתִּי שֶׁאָדָם פָּשׁוּט אֲנִי נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפַי, כֹּחוֹתַי נִשְׁמְטוּ מִמֶּנִּי וְנוֹתַרְתִּי חֲסַר אוֹנִים. קָרַסְתִּי תַּחַת כָּבְדּוֹ.

בִּתְבוּנָה נוֹהֵג אָדָם הַמְחַפֵּשׂ אֶת מְקוֹר הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית - דֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְרַחֲמִים נוֹהֵג אָדָם הַמְחַפֵּשׂ דְּרָכִים לְשַׂמֵּחַ אֶת הַזּוּלַת.

מתוך ספרון הלימוד היומי "ותן חלקנו" - חוויה רוחנית מרגשת. לקבלת ספרון התנסות חינם, הקליקו כאן.