המיילדת מיכל ברס: "אני נפעמת מכוח התפילה של הנשים, בכל פעם מחדש"

מיכל ברס, מיילדת חילונית שנחשפה לתפילה מיוחדת למיילדת שחיבר הרב אלי רייף - מספרת על תחושת הרוגע והקדושה שתפילה זו נוסכת ביולדות, ומדגישה כי היא "נפעמת בכל פעם מחדש, מהכוח התפילה של נשים דתיות". בטור מיוחד לאתר 'כיפה' היא כותבת את רחשי ליבה כמיילדת מזה 11 שנה, וכן את החוויות שהיא הייתה עדה להן עם מאות נשים, בחדר הלידה. 

"מעבר לתהליך הפיזיולוגי והטלטלה הגופנית שעוברים על נשים בחדר לידה - קיימים גם חרדה גדולה ופחד", היא כותבת. "פחד מכאב, פחד מהלא נודע, פחד מלהפוך לאימא וחרדה לגורל התינוק. כמו המיילדות התנ"כיות שפרה ופועה, גם אני מכילה את הפחד הזה, ומנסה לתת מזור, כתף וחיבוק לאותן נשים שנפל בחלקי הכבוד ליילד".

לדבריה, "כאישה חילונית שצופה קצת מהצד, אני נפעמת מהכוח הרב שמעניקה התפילה לנשים בזמן לידה. התפילה מפיגה חששות, עוזרת להתרכז בזמן ציר, נותנת תקווה ואופטימיות ומייצרת אוירה חיובית ושמחה באירוע המרגש הזה".

ולמרות היותה חילונית - גם לה יש תפילה משלה, אותה היא נושאת כשהיא אוחזת בידי היולדת. "לפעמים אני מציעה את התרומה הצנועה שלי, תפילת המיילדת. וכשזה קורה - מיד נוצרת בחדר אווירה של רוגע וקדושה", היא אומרת ומוסיפה כי מצאה את התפילה המיוחדת הזו, לבקשת מיילדת אחרת.

תפילת המיילדת/ מאת הרב אלי רייף

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי

וֵאלֹהֵי שָֹרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה שִׁפְרָה וּפוּעָה,

הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אֲנֹכִי

הוֹלֶכֶת לְקַיֵּם מִצְוָתְךָ לְרַפֵּא,

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְרַפֹּא יְרַפֵּא.

וּשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּמַעֲשֵׂה יָדַי,

וְזַכֵּנִי בְּלֵב שׁוֹמֵעַ וְעַיִן טוֹבָה,

וְתֵן בְּלִבִּי אַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת

לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי בֶּאֱמוּנָה יַחַד עִם בַּעֲלֵי אֻמָּנוּתִי.

רַחֵם נָא עַל כָּל הַמְּעֻבָּרוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת,

וְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶן אֶת צַעַר עִבּוּרָן וְלֵידָתָן,

וְהַצִּילֵן שֶׁלֹּא תַּפֵּלְנָה וְלָדוֹתֵיהֶן.

עָזְרֵנִי נָא לְיַלֵּד אֶת הַמְּעֻבָּרוֹת לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם,

לְעָזְרָן וּלְתָמְכָן בְּצָרְכֵיהֶן וּבְמַכְאוֹבֵיהֶן,

וְשֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה תַּחַת יָדַי,

וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַנָּשִׁים הַיּוֹלְדוֹת וְלַוְּלָדוֹת.

כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה,

בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

ברס מציינת כי הקטע שמרגש אותה ביותר הוא זה המתחנן בפני ה' להצלחה במעשה ידיה. "ובאמת הידיים שלי הן כלי העבודה החשוב ביותר שלי. עליהן אני שומרת מכל משמר, והן עושות הכל. מלטפות, מנחמות, מעסות, אוחזות בחוזקה ולבסוף - מנחות את התינוק במורד תעלת הלידה, ואוחזות בו בצאתו לאוויר העולם. לכן אני מתפללת תמיד שה' ישלח ברכה והצלחה במעשה ידיי, ושלא תצא תקלה תחת ידיי".