אבא יקר שלי, יש רגעים שאני מתפרצת בבכי ונזכרת בך

לאבא שלי,

הייתי רוצה מאד לשלוח לך את המכתב הזה, אבל אני לא מסוגלת.

לא יודעת למה.

אתה לא יודע כמה אני מתגעגעת אליך!

אתה לא יודע, אפילו שאתה רואה אותי מאושרת עם בעלי!

אני נזכרת בדאגה שלך אלי כל הימים.

כשהייתי חולה, עצובה, כועסת.

כשבכיתי – הרגעת.

כשכעסתי – הבנת.

אם נפגעתי – התייחסת.

וכשפגעו בי – טיפלת.

אף פעם לא עזבת או זנחת.

וגם כשכעסת – חינכת.

אולי לא תמיד כיבדתי, אבל עכשיו אני יודעת שאתה אבא טוב.

(היום אני מבינה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג אתנו, ממש כמו אבא, ואפילו יותר מזה!)

גם לאימא אני מתגעגעת מאוד, לדאגה האמתית שלה ולאוכל הבריא, להתעניינות והנתינה האינסופית.

אבל אתך, אבא, היה לי קשר מיוחד, ואתה יודע זאת!

אני יודעת שביום שהתחתנתי בכית, כי פעם כשנסעתי ליום וחצי, אימא סיפרה לי שנכנסת לחדר שלי ומהר יצאת, כי דמעות עלו בעיניך!

אתה בא אלי לבית, ולא יודע מה עובר עלי.

אני חיה, אומנם, בטוב ובנעימים, אבל יש רגעים שאני מתפרצת בבכי ונזכרת בך, באימא, באח שלי שגדל בינתיים.

אני מתגעגעת לאווירה בבית, לשמחה ולחופשיות.

טוב לי, אבא, יש לי בעל טוב שאותו אני אוהבת, ברוך השם.

ולמרות הכל,

אתה אבא שלי!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.