לפני 3 שבועות: הטבחית שהצילה את משגיח הכשרות ממוות

הסיפור במלואו:

לפניכם מעשה שאירע לפני כשלושה שבועות. אחד מאנ״ש, ר׳ שמעון שמו, הוא יושב דרך קבע בגולה באחת מערי פולין ומשמש שם כמשגיח כשרות במסעדה, לצורך אחינו בני ישראל ה"מתגלגלים" לשם איש איש בסיבתו.

והנה הבחינה הגויה המבשלת שם שר׳ שמעון מיודעינו יושב על כסאו ואינו מזיז יד ורגל – כאבן שאין לה הופכין. מיד זרקה לצידו אחד מהסירים הגדולים שברשותה כשהוא מקים קול רעש גדול ועדיין לא הגיב ולא זז, ע״כ הבינה כי יש דברים בגו, והחישה את אנשי ההצלה דפולין (גויים גמורים) שבאו וראו כי אכן נדם לבו, ומיד החלו לערוך בו החייאה במשך כחצי שעה. כך עבדו ונתייגעו להחיותו במשך כמחצית השעה, עד שהודיעו כי כבר עשו ככל אשר לאל ידם, אין להם אלא להכריז על מותו ל״ע...

ותעמוד האשה המבשלת והתחננה בפניהם – כיצד תקבעו על מות האיש הזה?! דעו נא כי בביתו (בארה״ק) ממתינים לו אשה עם בניו ובנותיו. לנוכח הפצרותיה שבו אנשי ההצלה להמשיך להחיותו עוד כמחצית השעה, עד שאירע נס תחיית המתים, בא הרוג ברגליו, ותשב רוחו של ר׳ שמעון בקרבו והחל הדופק לעבוד.

תוך זמן קצר העבירוהו לבית החולים דשם, ולאחר כמה ימים לבית החולים "תל השומר" כאן בארה״ק, כשעתה הוא כבר מדבר ומהלך על רגליו ה׳ ירפאהו ב׳רפואה שלימה׳.

עתה, בין והתבונן: כיצד זכה ר׳ שמעון לנס גלוי כזה? כי אותה הגויה המבשלת אוהבת לשורר ולזמר בפיה בכל עת מצוא. אך מכיוון ש"קול באשה ערווה", נוהג ר׳ שמעון שבכל פעם שהוא נכנס ל"מסעדה" והיא מזמרת לעצמה – הרי הוא גוער בה "ש... ש... ש...". וכן מנהגו, כשתוך כדי עבודתה הייתה שוכחת וחוזרת לשיר היה הוא זועק "ש... ש... ש...", ושוב "ש... ש... ש...". כן נמשך מנהגו רבות בשנים. אף בזה היום כשהגיע ר׳ שמעון נהגה הגויה כמנהגה וזימרה בקול ואף הוא במנהגו גוער בה, "ש... ש... ש...". וכאן אירע הנס. כי באמצע עבודתה שכחה, והחלה לשיר, והנה היא רואה שכבר עברו כמה דקות מזמירותיה, וה"ש... ש... ש..." בושש מלבוא. ובזה הכירה כי משהו עובר על המשגיח ר׳ שמעון... והזעיקה את אנשי ההצלה. ואילו לא הייתה מכרת בזה מיד באותו רגע אחרון, כבר היה ר׳ שמעון מובא ארצה בארון, ל״ע.

הרי לך כמה "יראת ה׳ תוסיף ימים", כפשוטו ממש.