תשובתו המפתיעה של ה"חזון איש" לאם שביקשה ברכה עבור ילדיה

על קברו של הצדיק רבי צבי הירש קופשיץ זצ"ל נכתב: "שגידל את ילדיו לתורה מתוך הדחק, בתפילות ובתעניות". משפחת קופשיץ כוללת גאוני תורה ודעת, הלא הם הגאונים רבי אברהם קופשיץ שליט"א, רב שכונת נווה צבי בירושלים ור"מ בישיבת כוכב מיעקב-טשעבין, רבי ישראל אהרן קופשיץ שליט"א ר"מ בישיבת "תורה אור", רבי יוסף חיים קופשיץ שליט"א ר"מ בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, רבי משה פנחס קופשיץ זצ"ל שהיה רבה של קהילת "חניכי הישיבות" בשכונת רוממה ור"מ בישיבת "קול יעקב", רבי יעקב זאב קופשיץ ר"מ בישיבת "אור אלחנן", רבי נתן קופשיץ שליט"א, רב שכונת "נחלה ומנוחה" בית שמש, חתנם הגדול הוא מרן הגר"נ קרליץ שליט"א, ועוד חתנים גדולי תורה ודעת.

כיצד זכתה משפחת קופשיץ לבנים וחתנים גדולי עולם אלו? על שאלה זו השיב אחד מבני המשפחה הגדולה, הרב ישראל אהרן קופשיץ, בשיחה שהעניק ל'מוסף שבת קודש' של 'יתד נאמן'.

"בדורנו אוהבים לשמוע מעשה אחד מופלא וגדול", פותח הרב קופשיץ את דבריו. "מעשה של מסירות נפש, המעורר התפעלות בלב השומעים. או על ברכה מאדם גדול, ואחר כך קובעים שזו היא הסיבה מדוע זכו לכך, ותו לא מידי. בגישה זו פוטרים עצמם מי שאינם רוצים להשקיע, באמרם: הנה הם זכו בגלל הברכה, או בגלל אותו מעשה יוצא דופן, ואילו אני, שלא קיבלתי שום ברכה והבטחה, ועדין לא נקלע לידי מעשה של מסירות נפש, לא זכיתי.

"אולם האמת היא", קובע הרב קופשיץ, "שהורי זכו משום שהם השקיעו את כל כוחותיהם בחינוך הילדים. לא היו להם מעשים יוצאי דופן: השקעה עקבית, יומיומית, רצופה, ללא היסח הדעת. את דרך חינוכם אפשר להגדיר בשני כללים: עקביות יומיומית, שכללה את כל שעות היממה וכל ימות השנה. לא מעשים חד פעמים יוצאי דופן, אלא השקעה רצופה תדירה ומתמשכת, שהתפרסה על פני כל שעות היממה ועל פני שנים רבות, בשימת לב תדירה למצבו של כל אחד ואחד מהילדים. ודבר שני, השמחה הגדולה ששררה בבית, והעידוד התמידי לו זכו בני הבית, הם האמינו באמת בכוחו של כל ילד, ועודדוהו למצות את יכולותיו וכישרונותיו".

הרב קופשיץ ממשיך ומפרט מספר סיפורים מעוררי השראה:

1. מגורים במשך שבוע שלם בביתו של ה'חזון איש'

זכות נדירה הזדמנה לה למשפחת קופשיץ, דומה ואין עוד משפחה שלמה שזכתה לכך. מגורים בבית מרן ה'חזון איש' במשך שבוע שלם. במשך שבוע זה ראתה אם המשפחה את בית מרן ה'חזון איש' במיטבו. הדלת סובבת על צירה מבוקר ועד ערב. יהודים נכסים ויוצאים, נכנסים כשמועקה על פניהם או שהספק מנקר באין פתרון, ויוצאים שמחים ומרוצים, לאחר שזכו להתברך מפי גדול הדור.

אם המשפחה החליטה אף היא להתברך מפי גדול הדור. פנתה אל מרן החזון איש ונפשה בשאלתה: 'ברכני נא גם אני'. 'במה תחפצי להתברך?', ביקש מרן ה'חזון איש' לברר. 'יברכני נא שילדיי יבינו את לימוד התורה, ושיהיה להם חשק ללמוד', ביקשה האם במילים ספורות את שאיפת חייה.

אמר לה מרן ה'חזון איש': 'שיבינו את הלימוד הריני יכול לברכך. אך החשק תלוי באמא, אם תרצי שיהיה להם חשק, אז יהיה להם חשק...'

'שימו לב', מדגיש הרב קופשיץ, 'החשק תלוי באמא. אם תרצי שיהיה להם חשק, אז יהיה'.

2. כח התפילה של הבחורה

"אבי היה מבחירי ישיבת סלבודקה שעברה לחברון ואמי זכתה להתארס איתו", ממשיך הרב קופשיץ לספר, "לאחר שנסתיים השידוך שוחחו במה זכתה היא לחתן כה מיוחד. היו שאמרו שזכותו של הסבא הגדול מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל עמד לנכדתו, היו שאמרו שזו זכותו של האב רבי שמואל הלל שיינקר זצ"ל, מגדולי בעלי המוסר, ואילו מרן הגרי"ח זוננפלד עצמו אמר: "הכל בזכותה שלה בעצמה. היא עמדה והתפללה, ושפכה ליבה לפני הקב"ה, שתזכה לבעל כזה, ולכן היא זכתה!"

3. ציר הבית כולו סבב סביב התורה ואהבתה

וכעת נראה מהי דוגמה אישית, חיה ומוחשית, בבית משפחת קופשיץ: ציר הבית כולו, סבב סביב התורה ואהבתה. באחד הימים דיווח ראש הישיבה על אחד הבנים שהוא מתרשל קצת בלימודיו. מיד השתררה אווירת אבל בבית. האמא הורידה את תכשיטיה מעליה, ולא ענדה אותם עוד. האב לא אכל באותו יום וישב בתענית, ושפך ליבו בתפילה ובתחנונים שהבחור יחזור ללימודו. לא היה מושג  לשמוע בשורה כזאת ולהמשיך את החיים כרגיל. גלגל החיים נעצר, וכולם נתעטפו בצער. הבחור עצמו, בראותו את צערם הגדול של הוריו, חזר לתלמודו ולא התרשל עוד.

כשהגיע ילד הביתה, ובידו פתק מהמלמד המבשר על התקדמותו בלימודים, או על קושיה הגונה שהקשה, היתה פורצת שמחה בבית כולו. כולם, האב והאם, האחים והאחיות, היו שרויים בחדווה ובשמחה על הבשורה הטובה.

4. האם החליטה נחרצות: לסגור את החנות

אחד מילדי המשפחה נשאר יום אחד בבית בתואנה שהוא חולה, ואמו לקחה אותו לחנותה. הילד התבשם מאוויר החנות, התמוגג לספור את המטבעות המונחות בקופה, למשש את הסחורה. גם למחרת נשאר הילד בבית, בתואנה שאינו מרגיש טוב. גם ביום זה עקבה האם אחריו, וראתה שחפצי החנות שובים את ליבו, והוא מוצא ענין רב ב"מסחר". עתה כבר הבינה מהי "מחלתו" של הילד. לכן החליטה על אתר לסגור את החנות… היה זה ויתור על אפשרות של פרנסה, של פת לחם לילדים, אך "תלמוד תורה כנגד כולם". כי כן, יחד עם השמחה הגדולה, והמצב רוח המרומם ששרר בבית, היתה עקביות בלתי מתפשרת, בכל הנוגע ללימוד התורה ולקיום המצוות.

באדיבות אתר 'דרשו'.