חברותי מהילדות, תבקשו ממני סליחה, בבקשה. בשבילכן

ל"חברותי" מהילדות,

אני רוצה שתקראו את המכתב הזה.

אני רוצה שתבינו מה עשיתן לי בילדותי. שתבואו לבקש סליחה.

אני מנסה לסלוח, ולא מצליחה. נכון, ילדות היינו, אך אני סוחבת עמי מטען כה כבד מילדותי הקשה אתכן! ההשלכות הן ארוכות טווח, וכעת אני משלמת את המחיר.

בכל פעם שהזיכרונות צפים – עולה הכאב, ובעקבותיו הכעס.

כמה התעללתן בי. כמה הייתן חסרות מעש שככה עשיתן לי?

אחת מכן רווקה מבוגרת. פעם הצעתי לך שידוך. עם יד על הלב, אינני מחזירה רעה תחת טובה.

השנייה פרקה עול.

תבקשו ממני סליחה, בבקשה. בשבילכן.

אני מבינה את היצר הרע שהיה לכן, אך כלום הבנה זו תורמת לתחושת אהבה כלפיכן?!

אני יודעת שכשיהיו לי ילדים, אני עלולה לפחד שגם הם יסבלו, כמוני. הטראומה הקשה של סבל בן שנים הולכת איתי. הייתי באה לכיתה בפחד, ואתן הייתן מזלזלות בי ומכנות אותי בכינויי גנאי.

לא שהייתי ילדה מוזרה. כולן אהבו אותי, חוץ מכן. אולי קנאתן בי?

בכל יום הייתי מתאפקת שלא לבכות בהפסקות, שבה לבית ומתחננת לאימא שלי שתעשה משהו, עד שהיא עשתה.

אתן לא מתארות לעצמכן כמה פרחתי בבית הספר החדש שלי:

הייתי מלכת כיתה!

הייתי מלכת כיתה שמתייחסת יפה לכולן, ובשווה. גם לאלה שלא היו בחברה. לא כמו מלכות הכיתה המתנשאות מהסיפורים...

אני לבלבתי וצמחתי, ונהייתי חרוצת הכיתה, אבל זה היה טיפ-טיפה מאוחר.

אתן הרסתן אותי מבפנים. נותרה לי צלקת קטנה בלב, אתה אני הולכת לכל מקום. אני רוצה למחוק, לטשטש, לשכוח – ללא הצלחה.

אני פונה לכל הילדים והילדות, הנערים והנערות בעולם: אל תתעללו, אל תשפילו. זה עלול לחזור אליכם כבומרנג!

רק התחברו ל"שקטים" ול"אומללים", ואתם בלבד תקצרו את הפירות, בעזרת השם!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.