"אם לא נפקדת עד היום, זה כבר לא יקרה" – באמת?!

הייאוש בא לבקר והורס כל חלקה טובה. שוב המעגל במחזוריותו. התקווה שמעלה אותי לשחקים, בשורה מאכזבת מרסקת לרצפה, ושוב תקווה עולה, וחוזר חלילה.
הייאוש, בדמות ההיגיון, לוחש לי באוזן "מה שהיה אתמול יהיה גם מחר". אך האם זה נכון? שקר מוחלט!
אין כל קשר בין העבר לעתיד, אלו שני חלקים נפרדים.
ההיגיון פה הוא מנגנון ההגנה של הגוף, השומר עלינו כדי שלא נצפה ונפגע. ההיגיון מסיק מסקנות מניסיון העבר, ומזהיר שאם משהו חוזר על עצמו שוב ושוב, זה ימשיך כך גם בעתיד. אך זוהי אשליה, ולא מציאות.
איפה שנגמר ההיגיון – תחילה האמונה.
השם ברא את הסדר בטבע כדי שנוכל לקיים אורח חיים יהודי ולקיים מצוות, שבתות, חגים ועוד.
בחיינו, אנו נוטים להסיק מסקנות לפי חוקי הטבע הידוע והמוכר לנו. בעוד שאנו מתפעלים מנס קריעת ים סוף, אצל השם אין הבדל בין גלים אנכיים לבין גלים אופקיים, זה היינו הך. השם הוא מעל הזמן והטבע, אך הוא מסתיר פניו מאיתנו, כדי שנתחבר אליו מתוך אמונה, ולא מתוך ידיעה מוחשית.
וכפי שרבי נחמן אומר: "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם נמצא השם יתברך. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד".
אנו, בנות יקרות, חוות הסתרה כפולה.
ההסתרה הראשונה היא הטבע, שכביכול מצמצם את נוכחות השם בעולם.
ההסתרה השנייה היא חוסר התגשמות חוקי הטבע, מן תוהו ובוהו, משום שאיננו מצליחות להרות על פי חוקי הטבע.
לפי ציר הזמן, לפני בריאת העולם יש מאין, הקב"ה היה גלוי. בראשית הוא ברא תוהו ובוהו, ולאחר מכן, בששת ימי הבריאה הוא עשה סדר בבלאגן, הנקרא בפינו "טבע".
בניסיון הפוריות, הקב"ה מחזיר אותנו אחורה בזמן כדי שנהיה קרובות אליו. הטבע כבר אינו משרת אותנו, אנו חוזרות למצב תוהו ובוהו, שגם כן אינו מקדם אותנו אל האימהות, ומתוך כך, אם נהיה רגישות מספיק, נוכל להבחין בגילוי השם בתוך התוהו. הקב"ה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים, ומחכה שנחפש אותו, ונמצא.

אז נכון שחלפו כבר 6 שנים, שהם 72 חודשים, שהם 312 שבועות, שהם 2,136 ימים, שהם 51,264 שעות מלאות בציפיות ואכזבות הנלוות להן. אך אין זה אומר שהחודש הבא יהיה זהה לקודמו.
צורת החיים כקפיץ, שמתחיל מלמטה ומסתלסל כלפי מעלה. עולה ויורד, ושוב עולה ויורד. בכל ירידה, אף פעם לא חוזרים לנקודה הראשונית, אלא לנקודה גבוהה ממנה, כך שאין סיטואציה בחיים שחוזרת על עצמה שוב. גם אם כך זה מרגיש, לא ניתן להשליך מהעבר אל העתיד, כי הסיטואציה השתנתה, עקב למידה, ניסיון חיים, תנאי הסביבה ועוד.  אם בכל פעם שנחווה נפילה נבין שזה חלק ממסע החיים, נהיה מוכנות לה, תחסך מאיתנו הדרמטיות שבהתרסקות ונדע שבקרוב מאוד תגיע גם ההמראה.

בנות יקרות, אני מעוניינת לשתף אתכן בזיכוי הרבות והרבים.
במשך השבועיים הקרובים אשמח אם תשלחו למייל support@htv.co.il סיפורי ישועה בתחום הפוריות שאתן מכירות מקרוב, ואולי נפרסם אותם בטור שלי. כל זאת במטרה לתת תקווה לנו, הבנות שעדיין מחכות.
במידה והסיפור יפורסם זה יהיה בעילום שם. כל פרט לגבי הדרך לילד וההצלחה, אם בטיפול, אם בסגולה, יהיה מבורך.

זכרו, ישועת השם כהרף עין,
אוהבת
אני