הגעגועים לירושלים יבנו את העיר מחדש: מסר מרגש על הקשר העז של עם ישראל לעיר הנצח

"מעולם לא היה סיפור אהבה דומה לזה, של עם לעיר", פותח הרב יונתן זקס את דבריו לרגל 50 שנה לאיחוד ירושלים. "ירושלים נזכרת כ-660 פעמים בתנך, ועל אף פי שהעיר היתה תחת מצור 23 פעמים ונתפסה ושוב נכבשה 44 פעמים, היהודים מעולם לא חדלו להתפלל לירושלים, על ירושלים, ועם הפנים לירושלים".

"העיר הפכה בדרך כלשהי למקום בו נפגשות כל תפילות היהודים ועולות השמיימה", ממשיך הרב זקס. "ולא היה כדבר הזה. אמונות אחרות עשויות לראות בירושלים עיר קדושה, אך יש להן מקומות קדושים יותר – רומא, קונסטנטינוס, מכה, מדינה. ליהודים יש עיר אחת בלבד. עיר קטנה, שהפכה למקום עליו אומר הרמב"ם כי ממנה רוח הקודש מעולם לא גלתה".

הרב זקס חוזר 50 שנה אחורה, ומספר כי בשבועות הקריטיים והמתוחים לפני מלחמת ששת הימים היה סטודנט בשנה הראשונה ללימודי התואר הראשון באוניברסיטת קיימבריגד. "במשך שלושת השבועות שקדמו למלחמה, כולנו חשנו שמשהו נורא עומד להתרחש. ואחרי הכל, החיילים נאספו בגבולות מצרים וסוריה. וכולנו, כל הדור שלי שנולד לאחר השואה, חשש מכך שאנו הולכים לעבור שואה שניה", חוזר הרב זקס לתחושות המתח שאפפו את הציבור היהודי בכל העולם, ומיטיב לתארן.

"כל הסטודנטים היהודים באוניברסיטה היו מתוחים. חלק גדול מהם הופיע בבית הכנסת הקטן בתומפסונ'ס ליין כדי להתפלל. מעולם לא ראיתי שם אנשים רבים כל כך. האווירה היתה מתוחה ביותר. ועבורי, מלחמת ששת הימים היתה חוויה ששינתה את חיי", ממשיך הרב בדבריו.

"ברגע שראינו ושמענו את הצנחנים, ידעתי שעלי להגיע לשם ולראות זאת בעמו עיניי", מספר הרב זקס. "הלכתי לשם והסתכלתי מטה מהר הצופים למטה, לעיר העתיקה, ולפתע הבנתי שאני עומד ממש במקום בו דנו במשנה ובגמרא בסוף מסכת מכות. כאשר רבי עקיבא ושלושה מחבריו הרבנים עומדים על הר הצופים ומתבוננים מטה על חורבות בית המקדש ושאר הרבנים בוכים ורבי עקיבא מצחק. שאלו אותו: "מפני מה אתה מצחק?" שאל אותם: "מפני מה אתם בוכים?" הם אמרו: "ראה את קודש הקודשים, את חורבותיו. במקום בו רק הכהן הגדול יכול להיכנס רק ביום הקדוש ביותר, וכעת הוא חרב. כמובן שאנו בוכים".

ורבי עקיבא משיב: "כיוון שהיו שני נביאים שניבאו על העיר הזאת. אחד, אוריה, ראה את חורבן העיר, וניבא: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש", והשני, זכריה, ראה את בנייתה מחדש. וראה בו מקום: "כה אמר ה' צבקות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וילדים וילדות משחקים ברחובותיה". זכריה ראה זקנים וזקנות יושבים בירושלים בבטחה, ועיר מלאה צחוק ילדים משחקים. לכן, אם ראיתי את התגשמות נבואות החרבן, האם איני משוכנע שיבוא יום ויתקיימו נבואת הבנייה מחדש והשיקום?", מסביר הרב זקס את דברי המדרש במסכת מכות.

"וכשעמדתי במקום בו עמד רבי עקיבא לפני 2,000 שנים אמרתי לעצמי: 'אם רק היה יודע כמה זמן יידרש לכך, האם עדיין היה מאמין?", ממשיך הרב זקס, ומיד עונה: "ואז הבנתי: הוא ודאי היה מאמין, מכיוון שיהודים לעולם לא יוותרו על ירושלים. מעולם לא הרשינו את יציאתה ממחשבותינו, בתפילותינו בחתונותינו, בכל פעם שאנו מנחמים אבלים אנו אומרים: 'המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'", מתאר הרב זקס את תחושותיו הפנימיות העזות. 

"ולפתע הבנתי, שעם שלא שכח מעולם עיר קדושה זו יחזור אליה בבוא היום, וכאשר עמדתי שם זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים הבנתי כי האמונה החזירה את היהודים לירושלים, והאמונה היא זו שתבנה אותה מחדש. זוהי העדות החזקה ביותר שאני מכיר לאמונה", מסכם הרב זקס את דבריו.