ותן חלקנו: התובנה המשמעותית של רבי עקיבא

מֶה הָיָה תְחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא - אָמְרוּ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה, וְלֹא שָׁנָה כְלוּם. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר; אָמַר: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הַמַּיִם שֶׁתָּדִיר נוֹפְלִים עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם. אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה קוֹרֵא "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם"? מִיָּד הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דָּן קַל-וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: מָה רַךְ פָּסַל אֶת הַקָּשֶׁה, דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁין כַּבַּרְזֶל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיַּחְקְקוּ אֶת לִבִּי שֶׁהוּא בָשָׂר-וָדָם. מִיָּד חָזַר לִלְמֹד תּוֹרָה. (מסכתות קטנות, מסכת אבות דרבי נתן, נוסחא א', פרק ו')

כֵּיצַד הִתְנַהֲלוּ חַיָּיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּעוֹדוֹ צָעִיר?

אָמְרוּ: עַד הֱיוֹתוֹ בֵּן אַרְבָּעִים, הוּא לֹא שָׁנָה תּוֹרָה וְלֹא לָמַד מְאוּמָה.

וְהִנֵּה, הִזְדַּמֵּן לְרַבִּי עֲקִיבָא לַעֲמֹד לְיַד בְּאֵר, וּבְסָמוּךְ לָהּ הִבְחִין בְּאֶבֶן שֶׁנֶּחְקַק בָּהּ חֹר. שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הַמַּיִם שֶׁתָּדִיר נוֹפְלִים עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם, הֵם חָקְקוּ אֶת הָאֶבֶן; וְכִי אֵינְךָ מַכִּיר אֶת הַפָּסוּק בְּאִיּוֹב[1] "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם". מִיָּד נָשָׂא רַבִּי עֲקִיבָא קַל-וָחֹמֶר לְגַבֵּי עַצְמוֹ: אִם הַמַּיִם שֶׁהֵם רַכִּים בְּטִבְעָם, חָקְקוּ אֶת הָאֶבֶן הַקָּשָׁה - דִּבְרֵי תוֹרָה הַקָּשִׁים כַּבַּרְזֶל, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּחָקְקוּ בְלִבִּי, לֵב בָּשָׂר-וָדָם.

הִסִּיק רַבִּי עֲקִיבָא כִּי אֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, טִפָּה, וְעוֹד טִפָּה, וְעוֹד טִפָּה, וּלְבַסּוֹף נֶחְקַק הַסֶּלַע.

מִיָּד חָזַר לִלְמֹד תּוֹרָה, וְהָיָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים, עַד שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָמַר עָלָיו כִּי הַתּוֹרָה הָיְתָה רְאוּיָה לְהִנָּתֵן עַל יָדוֹ[2] - מַבְהִיל!

* * *

מַה כַּוָּנַת דִּבְרֵי חֲזַ"ל שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִסִּיק מַה שֶּׁהִסִּיק מִן הַמַּיִם וְהָאֶבֶן "מִיָּד חָזַר לִלְמֹד תּוֹרָה"? הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא לָמַד תּוֹרָה!

וּבְכֵן, אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַנְטֶר זצ"ל[3]: אָכֵן נִסָּה רַבִּי עֲקִיבָא לִלְמֹד תּוֹרָה, אַךְ לֹא רָאָה בְרָכָה בַּעֲמָלוֹ, דָּבָר לֹא נִקְלַט בְּמֹחוֹ. נִשְׁבְּרָה רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ וְהֶחְלִיט כִּי הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ לִלְמֹד בְּאֹפֶן שֶׁיִּוָּתֵר בּוֹ רֹשֶׁם כָּלְשֶׁהוּ, לֹא יַמְשִׁיךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְיָצָא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה לִפְרֹשׁ מִמַּאֲמַצָּיו וּלְסַיֵּם אֶת מַסֶּכֶת נִסְיוֹנוֹתָיו.

בְּעָמְדוֹ עַל יַד הָאֶבֶן הִסִּיק רַבִּי עֲקִיבָא כִּי כְשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם כְּשֶׁהֵן מַתְחִילוֹת לְטַפְטֵף עַל הָאֶבֶן, לֹא הָיָה מַעֲלֶה בְדַעְתּוֹ שֶׁהֵן מַשְׁפִּיעוֹת בְּמַשֶּׁהוּ עַל הָאֶבֶן, אַף עַל פִּי שֶׁבְּפֹעַל בְּוַדַּאי הִשְׁפִּיעוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא בְיוֹם אֶחָד נֶחְקְקָה הָאֶבֶן, אֶלָּא כָל טִפָּה שָׁחֲקָה מַשֶּׁהוּ שֶׁבַּמַּשֶּׁהוּ מִשִּׁכְבַת הָאֶבֶן הַקְּשׁוּחָה - כָּךְ גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הָעִקְבִיּוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת.

וְכָךְ הוּא כוֹתֵב בִּלְשׁוֹן הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, שֶׁבּוֹ כָּל מִלָּה שְׁקוּלָה כְיַהֲלֹם: "רַבִּי עֲקִיבָא בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ, בְּאֵין רֹשֶׁם מוּצֵאת אֶצְלוֹ, אָמַר נוֹאָשׁ לְנַפְשׁוֹ; וְהֶרְאוּ לוֹ סְתִירַת הַדָּבָר מִשְּׁפִיכַת הַמַּיִם עַל הָאֶבֶן, אֲשֶׁר לֹא יֵרָאֶה מְאוּמָה הִשְׁתַּנּוּת בְּהָאֶבֶן, וְעִם כָּל זֶה הַמְחַקְּרִים בְּשִׂכְלָם גּוֹזְרִים כִּי נַעֲשֶׂה רֹשֶׁם נֶעְלָם מֵהֶרְגֵּשׁ אֱנוֹשִׁי, הִיא הַסִּבָּה לַחֲקִיקַת הָאֶבֶן מֵרִבּוּי הַמַּיִם בִּרְבוֹת הַיָּמִים מֵהִתְקַבְּצוּת הָרְשִׁימוֹת הַבִּלְתִּי-נִרְגָּשׁוֹת".

אֵין פְּעֻלָּה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה שֶׁאֵינָהּ יוֹצֶרֶת רֹשֶׁם נִצְחִי!