העיר ירושלים כל כך דומה לי. כאישה עקרה שלא ילדה

ירושלים, כמה שאני מחוברת אליך...
גם אתן מחוברות, אתן אפילו לא מתארות לעצמכן עד כמה.

"נחם השם את... העיר החרבה והבזויה והשוממה. מבלי בניה היא יושבת, וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה..." (מתוך תפילת שמונה עשרה בתוספת שקוראים בתשעה באב).

העיר ירושלים, היא כל כך דומה לי...
מבלי בניה היא יושבת, וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה.
החרבה – שאינני מנצלת את הפוטנציאל שלי כאישה וכרעיה.
הבזויה – שעוברת ביזיונות רבים מול הסביבה והמשפחה.
השוממה – שריקנות ממלאת את לבי ברצון שאינו ממומש לתת לילדי, ובנוסף, בדידות חברתית משום שאין לי נושא שיחה משותף עם בני גילי שהם כבר הורים לילדים.
על כן מי שבאמת מבינה מהו חורבן ירושלים היא אישה המחכה לילד, כפי שירושלים מחכה לתקומה ולקיבוץ בניה בתוכה (הרעיון מפי הרב דוד בצרי שליט"א).

וכפי שאנו דומות לירושלים בגלותנו, כך גם בגאולתנו:
(מתוך תפילת קבלת שבת, הפיוט "לכה דודי" שכתב רבי שלמה אלקבץ זצ"ל)

"מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפכה,
רב לך שבת בעמק הבכא, והוא יחמול עלייך חמלה."
יקירתי, צאי מההפכה, את כבר זמן רב בייסוריך, בת של מלך, השם יחמול עליך.

"התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי,
על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה."
קומי והתנערי מאבק הייסורים, ולבשי את בגדי המלכות, בע"ה קרבה גאולתך.

"התעוררי, התעוררי,כי בא אורך, קומי אורי, 
עורי, עורי, שיר דברי, כבוד ה' עלייך נגלה."
התעוררי, כי הגיע יום הגאולה. אמרי שירה להשם, כבודו עליך נגלה.

"לא תבושי ולא תכלמי, מה תשתוחחי ומה תהמי,
בך יחסו עניי עמי, ונבנתה עיר על תילה."
אל תתביישי בחסרונך. השם ייתן לך בנים ובנות שתחבקי לחיקך, כפי שיהיה בגאולת ירושלים.

"ימין ושמאל תפרוצי, ואת ה' תעריצי, 
על יד איש בין פרצי, ונשמחה ונגילה."
ובגאולתך, השם ישמח אותך בצאצאים מכל עבר, ואת תשמחי בהשם.

בע"ה, שנזכה לראות את בוא משיח צדקנו ובניין בית המקדש במהרה.
ובינתיים, בקרו בכותל, שריד מקדשנו בירושלים, ותתפללו מעומקא דליבא לגאולתנו הפרטית והכללית, כי השכינה מעולם לא עזבה את הכותל.

שה' יקבל תפילותינו,
אוהבת,
אני