הרב יצחק זילברשטיין
החליט לומר ’עלינו לשבח’ מתוך הכתב
ילד קטן נבהל – סידורו נלקח ממנו עוד לפני סיום התפילה! אך מהי הבהלה הגדולה? התשובה הדהימה את כל הסובבים
- משה מיכאל צורן / ותן חלקנו
- ז' אייר התשע"ז
(צילום: shutterstock)ויזעקו (שמות ב', כ"ג)
בבתי הכנסיות נהוג שבסיומה של תפילת מוסף בשבת, אוספים ילדים את הסידורים ומחזירים אותם למקומם. באחת השבתות הבחנתי בילד כבן 7 שסידורו נלקח ממנו לפני אמירת "עלינו לשבח", ובבהלה רבה רץ לארון, פתח שוב את הסידור וסיים את כל התפילה מתוך הכתב. הילד הסביר לאביו את הבהלה, בכך שקיבל על עצמו לומר את "עלינו לשבח" מתוך הסידור.
"מדוע דווקא עתה קיבלת על עצמך קבלה מצוינת שכזו"? - תמה האב, והבן החכם השיב: "השתתפתי בהלוויתה של אשה צדקת שנפטרה בגיל צעיר והשאירה הרבה יתומים. הדבר מאד מאד נגע לליבי. גם ההספדים גרמו לי להתרגשות ולבכי רב, ובאותו מעמד קיבלתי על עצמי להתחזק באמירת 'עלינו' מתוך הסידור, ולכן נבהלתי כשלקחו לי את הסידור לפני תום התפילה"...
יש בכך לא רק תום-לב של ילד יהודי, שבכוחו להטות עולם ומלואו לכף זכות, אלא לקח מאלף גם למבוגרים שאינם מדקדקים כל כך באמירת "עלינו לשבח" בכוונה, רק בשל כך שתפילה נוראה זו נאמרת בסוף התפילה, ויש להם הרגשה מוטעית כאילו מדובר בתפילה לא כל כך חשובה.
והרי ידוע שהספרים הקדושים מפליגים מאד בשבחה ובנוראותה של תפילה זו שבה אנו מתפללים על גילוי כבוד מלכותו יתברך, ושכל יושבי תבל יכירו ויידעו "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון", לכן נאמרת תפילה זו בסילודין, על ידי כל הקהל, גם בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים.
כשסיפרנו את הקבלה של הילד לאחד מגדולי ישראל, התרגש הגאון ואמר: "מי יודע כמה צרות ויסורים מונע הילד בקבלה כמו זו", והוסיף "קבלה אחת, קטנה, הנעשית מתוך רצון לגרום נחת רוח ליוצר העולם, בכוחה לעמוד מול כל אויבינו הקמים עלינו".
מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן