"שכחתי את הילדה שלי ברכב. רק בנס לא שמעתם עליה במהדורת החדשות"

בבקשה לשתף: אני כותב את הפוסט הזה בעילום שם כי אני מתבייש.

מתבייש במה שקרה לי...

מתבייש בעצמי כאבא...

מתבייש שידביקו עלי תווית של אבא שאכפת לו רק מהטלפון שלו אבל לא מהבת שלו...

אבל מעבר לבושה יש גם פחד. פחד שגורם לי לשתף... פחד שזה יכול לקרות שוב, שזה יכול לקרות גם לכם.

ובכן... בפסח האחרון, בשעה צהרים חמה במיוחד, שכחתי את הילדה שלי באוטו...

קוראים לה ציפי והיא רק בת שנה וחצי.

למזלי הרב לא קראתם עלינו במהדורת החדשות כי היא ניצלה.

היא ניצלה לא בגלל שנזכרתי,

לא בגלל שמישהו הבחין בה נעולה וכבולה שם בתוך הבוסטר,

לא בגלל שהחלון היה קצת פתוח בתנור הזה ששמו מכונית,

היא ניצלה כי ממש במקרה ובנס גדול יצאתי מהאוטו לשבע דקות ולא לשבע שעות.

כשחזרתי למכונית נדהמתי לראות אותה מבוהלת, בוכה ומזיעה שם מאחור... הייתי בשוק. איך שכחתי אותה, איך??? איך זה קרה לי???

זה קרה לי ותאמינו לי זה יכול לקרות גם לכם!

הרמתי אותה, חיבקתי אותה חזק וניסיתי לגרש מהראש את המחשבה האיומה: מה היה קורה אילו... נורא! לא הייתי סולח לעצמי עד סוף ימי אם משהו היה קורה לציפי שלי - בגללי.

המעט שאני יכול לעשות עכשיו הוא לכתוב את הפוסט הזה ולהתפלל לבורא עולם שיסלח לי ויתן לי את התבונה והשכל לזכור.

לזכור ולא לשכוח - כי אסור לי לשכוח! זו האחריות שלי! אלוקים נתן לי פיקדון, אוצר, מתנה, אסור לי לשכוח!!

אז הכרזנו חסל סדר פסח, הקיץ בפתח. כולם מאחלים בחגיגיות קיץ בריא ובראש כבר מחשבות על לחזור לשיגרה ולגיזרה.

הורים, רגע לפני שזה קורה אני רוצה להתחנן בפניכם ולהזהיר מעומק ליבי: אל תשכחו את הילד ברכב! בסיום כל נסיעה הביטו לאחור וסרקו את הרכב: אולי ציפי שלכם נרדמה שם?!