שידוכים וחיפוש זוגיות
השידוך ה(לא) מושלם: אולי כבר הגיעה התשובה מהבחור?
את יושבת בפגישה, וזה נראה כמו השידוך המושלם. בדיוק מה שחיפשת, מה שרצית. אך האם זה באמת השידוך המיועד עבורך?
- רחלי
- כ"ז ניסן התשע"ז
(צילום: shutterstock)חברה מתקשרת עם הצעה. מודה שאני קצת חוששת, הפרטים נשמעים בעיתיים בעליל...
טוב, ב"ה זכינו לרבנית שתדריך אותנו, אני מפנה את כל הסיפור הזה לרבנית, שנזכה לעשות דעת תורה.
אחרי התייעצויות הוחלט שכן, נקבעת פגישה.
תמיד לפני פגישה יש תחושות מעורבות. מצד אחד, את משתוקקת להכיר את האחד שלך, החצי השני של שורש נשמתך (לא חצי מדומה כמו בסיבוב הראשון), ומצד שני – וואלה, אין לך כוח לזה. עוד פעם ה"הצגה" הזו, לספר כמה את בסדר, מהי ההשקפה שלך, איך את רואה את הבית ולמה באמת כדאי לו להבין שאת האחת שלו (במידה והוא מוצא חן בעיניך. במקרה שלא, זה הרבה פחות נעים, כל הסיטואציה הזו...).
אוקיי. מתארגנת, מתלבשת, מתאפרת (בהגזמה – בכל זאת רושם ראשוני. אישית מעדיפה ללכת בלי, או עם משהו קליל), וזהו, יוצאים מהבית. מגיעה למקום באיחור אופנתי, ויש מישהו חרדי באופק. זה הוא? מישהו אחר? הרי אין לך מושג איך הבחור נראה... אחרי בדיקת שמות קצרה מבינים שאנחנו – אלו, אנחנו ונכנסים לשבת על כוס קפה...
הסמול טוק הראשוני לפעמים הזוי כ"כ. מדברים על דברים לא קשורים בעליל, בכל זאת שני אנשים זרים לחלוטין שבאים במטרה להפוך לאחד, יושבים בפעם הראשונה אחד מול השני.
הבחור מספר על עצמו ומצליח להרשים אותך בהישגיו הרוחניים, ביכולת הלימוד שלו, בכבוד שלו לדעת חכמים. אולי מצאתי את שאהבה נפשי?
הנשמה הרי משתוקקת לתכלית. כל ההבלים מסביב באים רק ע"מ להרגיע את יצר הרע.
הפגישה ממשיכה. את מוצאת את עצמך נעה בין חיוכים, הלם או עצבות, בהתאם לסיפורים שהצד השני מספר לך...
(צילום: shutterstock)זהו, השעה מאוחרת, צריך להתקפל. הבחור מלווה אותך לתחנה. למרות כל הרצון וההתרשמות שלך מהבחור – את לא מרגישה את זה מהצד השני. מבאס אבל עדין אין לך מושג מה הוא יגיד.
עולים למיטה, והמחשבות בונות עולמות שלמים של פנטזיה. איפה נגור? האם הוא יקבל את הכלבה שלי? האם הוא יבין את הבעיה שיש לי בעיניים? האם יהיה לנו טוב?
ה' הטוב נתן לנו את השינה ע"מ שיהיה לנו מנוח, שלווה (הנשמה נמצאת בעשייה גם בזמן הזה, לרגע אל נחשוב שהיא נועדה לחוסר מעש).
בבוקר יש התרגשות לקראת שיחה עם הרבנית, אולי כבר יש לה תשובה מהבחור...
השיחה מגיעה. משהו בפנים עוצר אותך. את אומרת לרבנית בפשטות "יש עניין לפגישה שניה", אבל לא מרחיבה. יש תחושת אכזבה באוויר...
אחה"צ, טלפון מהרבנית. לא מתחשק לי לענות. עמוק בפנים אני יודעת את התשובה. בכל זאת עונה – הבחור עושה שאלת רב, ומחר תהיה תשובה.
וואו, איזה מדהים! הוא מבוטל לרבו! אין ספק שעבודת ה' שלו מעולה. אולי בכל זאת יש סיכוי?
היום למחרת מגיע עם תחושת כבדות ופספוס. כבר לא מחכה לשיחה. הנשמה בפנים יודעת את האמת. בכל זאת, מקבלת שיחה מהרבנית, והתשובה כבר ידועה.
מקבלת חיזוקים מהרבנית, והשיחה מסתיימת.
(צילום: shutterstock)מה עכשיו?
את נופלת לעצבות? את נשברת? זה באמת מה שה' מצפה ממך?
אומרת מזמור תהילים... עדין מתקשה להתחזק.
אני חייבת להודות, אני לא יוצאת להרבה פגישות, ואת רוב הפגישות אני זו שמורידה.
זה לא נכתב מתוך גאווה, אבל הפחד והחשש מהעבר לפעמים מנחה, או יותר נכון משתלט על ההווה ומשפיע גם על העתיד.
טוב, נו, אז מה עושים?
נזכרת בשיעור האחרון ששמעתי. הרב אמר שרק אחד דואג. אם אדאג – ה' לא ידאג, ח"ו, אם לא אדאג – ה' ידאג.
מי עדיף שידאג?
מנסה לצאת מהתמונה, להביט עליה מבחוץ. הרי הזיווג שלי יגיע, זו רק שאלה של זמן ומוכנות.
באמת הייתי רוצה לבזבז אנרגיה על משהו שהוא לא שלי? (כבר עשיתי את זה למשך זמן ארוך מידי בעבר, לא בא לי שוב).
אז מה ה' רוצה ממני זה ברור: אמונה, אמונה, אמונה ועוד פעם אמונה.
אמונה שעכשיו טוב, שגם אם לא קבלת מה שרצית – כן זה מעולה, זה פנטסטי, זה מושלם.
אמונה שתמיד יהיה טוב יותר, שאת לא לבד, וכמו שאת מחפשת את זיווגך – גם זיווגך מחפש אותך, מתפלל, מחכה, משתוקק למצוא אותך, לגלות אותך, לגלות את המציאות המשותפת שלכם.
אמונה שאם זה לא קרה עכשיו, זה עוד יקרה.
אמונה שאם זה לא קרה עכשיו, זה נותן לך עוד זמן לעבוד על מי שאת, לבנות את האני שלך, לבנות את חצי הנשמה שבתוכך, ע"מ שהחיבור עם החצי השני יהיה יציב וחזק יותר.
אמונה שהקב"ה הוא אבא. הוא אוהב אותך כ"כ, הוא נותן לך פניות בדרך, ע"מ שלא תירדמי בשמירה. הוא מחבק אותך, הוא הולך איתך יד ביד, הוא הכל והוא בכל.
אמונה שתצליחי לחזק מישהי/ו במה שכתבת.
אמונה שתזכי להחדיר אמונה בעצמך ובסובביך.