תכירו: זוהי ’אם כל הפצצות’ שהטילו האמריקאים באפגניסטן

ביום חמישי שעבר, בשעת ערב מקומית, הטיל חיל האוויר האמריקאי, לראשונה בהיסטוריה, את הפצצה המכונה 'אם כל הפצצות'. האתר שנבחר להשלכת הפצצה היה מערכת מנהרות מסועפת של דאע"ש, אזור ממנו נמלטו מזמן כל האזרחים התמימים ונותרו בו אך לוחמים.

'אם כל הפצצות' נחשבת לנשק הלא-גרעיני העוצמתי ביותר של ארצות הברית. עד כמה היא עוצמתית? היא מכילה כארבעת אלפים קילוגרמים של חומר נפץ אוסטרלי המכונה H6, ושבדרך כלל משתמשים בו רק לפיצוצים תת ימיים.

'אם כל הפצצות' היא נשק קונבנציונלי. על אף שבתים במרחק של שני קילומטרים ויותר מאתר הפיצוץ רעדו מגלי ההדף, אין לה עוצמת הרס דומה לזו של פצצות אטומיות. יחידת המידה לעוצמתן של פצצות נקראת TNT: עוצמתה של אם כל הפצצות היא 11 טון TNT – בעוד עוצמת הפצצה שהושלכה על הירושימה במלחמת העולם השנייה היא לא פחות מ-16,000 טון (או 16 קילוטון) TNT!

מבחינה אחת, עם זאת, כן ניתן להשוות את פגיעת הפצצה הגרעינית וזו של אם כל הפצצות: הרדיוס שלהן דומה. רדיוס ההדף של אם כל הפצצות הוא בערך שניים וחצי קילומטר – וכך גם נמדד רדיוס ההדף של פצצות האטום שהושלכו על הירושימה ונגסקי.

למה אפילו פצצות מתקדמות ובעלות רדיוס רחב כמו אם כל הפצצות לא מתחרות בכוח ההרס של פצצות האטומיות? התשובה נעוצה במנגנון הפצצה. כוח ההרס של פצצה קונבנציונלית מגיע מהתפוצצות הכימיקלים בהם היא טעונה: לא משנה כמה קילוגרמים של חומר נפץ יהיו בפצצה, עדיין מדובר בתגובה כימית. פצצה גרעינית לעומת זאת משחררת חום וקרינה גרעינית על ידי יצירת תגובה גרעינית המשחררת כמות גדולה יותר לאין ערוך של אנרגיה. תגובה כימית בסך הכל שוברת את הקשרים בין אטומים – אבל תגובה גרעינית מנפצת את הנויטרונים והפרוטונים בליבת האטום. זו הסיבה שפצצת אטום קטנה אחת תשחרר אנרגיה הדומה לזו של 40,000 פצצות קונבנציונליות.

כמובן, הבדל משמעותי נוסף בין 'אם כל הפצצות' ופצצות גרעיניות הוא מה קורה אחרי שגלי ההדף שוקטים: במקרה של פצצה קונבנציונלית, כל ההרס כבר נעשה. אבל פצצה גרעינית ממשיכה להרוג גם הרבה אחרי שהשקט חזר וההריסות שוקמו.