פרשת מקץ לילדים: דין תורה של צדיקים

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (בְּרֵאשִׁית מ"ג, ל"ד), מַשְׂאֹת - מָנוֹת (רַשִׁ"י).

מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לָאַחֲרוֹנָה, הֵבִיא לְ'דִין-תּוֹרָה' מְרַגֵּשׁ, שֶׁהִתְעוֹרֵר בֵּין רְאוּבֵן, בַּעַל קֵיְיטְרִינְג מִירוּשָׁלַיִם, לְבֵין שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיָה בַּעַל שִׂמְחָה:

שִׁמְעוֹן הִזְמִין מֵרְאוּבֵן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָנוֹת, לְשִׂמְחָה שֶׁעָמַד לַעֲרֹךְ בְּאַחַד הָאוּלָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. וְהִנֵּה הִגִּיעַ רְאוּבֵן עִם הַמָּנוֹת אֶל מִטְבַּח הָאוּלָם, וּלְפֶתַע הִבְחִין בְּיֶלֶד עִם סַל בַּיָּד, שֶׁעוֹמֵד וּבוֹכֶה בְּפֶתַח הַמִּטְבָּח. שְׁאָלוֹ לְסִבַּת בִּכְיוֹ, וְהַיֶּלֶד סִפֵּר: "אִמָּא שֶׁלִּי שָׁלְחָה אוֹתִי לְכָאן, כְּדֵי לָקַחַת אֹכֶל מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהָאֵרוּעַ. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמִּטְבָּח, רָאָה אוֹתִי עוֹבֵד הַנִּקָּיוֹן הָעֲרָבִי, וְשָׁלַח אוֹתִי הַחוּצָה".

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל רְאוּבֵן. הוּא לֹא חָשַׁב פַּעֲמַיִם, וּמִיָּד הִכְנִיס לְסַלּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד עֶשֶׂר מָנוֹת מְכֻבָּדוֹת.

הַשִּׂמְחָה הִסְתַּיְּמָה, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יָשְׁבוּ לַעֲרֹךְ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. רְאוּבֵן גּוֹלֵל בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִתְרַחֵשׁ עִם הַיֶּלֶד הֶעָנִי, וְהִפְטִיר בְּחִיּוּךְ, "אֲחַיֵּב אוֹתְךָ רַק בְּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים מָנוֹת".

"יַקִּירִי, אֲנִי מְשַׁלֵּם לְךָ עֲבוּר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת", הוֹדִיעַ שִׁמְעוֹן בְּנֶחֱרָצוּת, "זְכוּת הַמִּצְוָה שַׁיֶּכֶת לִי! כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת 'מִסְחָר' בַּמָּנוֹת שֶׁאֲנִי הִזְמַנְתִּי"... אַךְ גַּם בַּעַל הַקֵּייטְרִינְג אֵינוֹ מְוַתֵּר, וּמִתְעַקֵּשׁ לְקַבֵּל שָׂכָר רַק עֲבוּר מָאתַיִם וְתִשְׁעִים.

וְכָךְ הִמְשִׁיכוּ לְהִתְוַכֵּחַ, וּבַשָּׁמַיִם זוֹעֲקִים 'אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵיכֶם שֶׁאֵלּוּ הֵם דִּינֵי הַתּוֹרָה שֶׁלָּכֶם'!

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה

כָּל עוֹד הַמָּזוֹן בַּמִּטְבָּח, הוּא עֲדַיִן שַׁיָּךְ לְבַעַל הַקֵּייטְרִינְג, וְהוּא אַחֲרַאי עַל הַמָּזוֹן, וְאִם לְמָשָׁל יִתְקַלְקֵל, הֲרֵי זֶה בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַקֵּייטְרִינְג, וְאִלּוּ בַּעַל הַשִּׂמְחָה אֵינוֹ מְעֻנְיָן לִזְכּוֹת בַּמָּזוֹן כָּל עוֹד הוּא בַּמִּטְבָּח, כִּי אָז אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹר עָלָיו. מְלֶאכֶת בַּעַל הַקֵּייטְרִינְג מִסְתַּיֶּמֶת כַּאֲשֶׁר מַנִּיחַ אֶת הַמָּזוֹן עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת, כְּשֶׁצִּבּוּר הַמֻּזְמָנִים עָרוּךְ לִסְעֹד.

וְלָכֵן, אִם בַּעַל הַקֵּייטְרִינְג נָטַל אֶת הַמָּנוֹת מֵהַמִּטְבָּח, הֲרֵי מִשֶּׁל עַצְמוֹ נָטַל. וְאִלּוּ הָיָה נוֹטֵל בַּעַל הַקֵּייטְרִינְג אֶת הַמָּנוֹת לְאַחַר שֶׁכְּבָר הָיוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, הֲרֵי שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶם בַּעַל הַשִּׂמְחָה, וְהַמִּצְוָה שַׁיֶּכֶת לוֹ, וְאָז הָיָה מְשַׁלֵּם עֲבוּר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָנוֹת.

לְסִכּוּם: נִרְאֶה שֶׁרְאוּבֵן בַּעַל הַקֵּיְיטְרִינְג זָכָה בַּמִּצְוָה, וְשִׁמְעוֹן בַּעַל הַשִּׂמְחָה יְשַׁלֵּם עֲבוּר מָאתַיִם וְתִשְׁעִים מָנוֹת בִּלְבַד!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין