פרשת ויצא לילדים: גנב רכב ומצא בו תינוק

גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה (בְּרֵאשִׁית ל"א, ל"ט)

מַעֲשֶׂה אֵרַע בִּיהוּדִי שֶׁהִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הַמְאֻחָרוֹת. לְפֶתַע הִבְחִין בִּמְכוֹנִית נוֹצֶצֶת וְיֻקְרָתִית, וְחָמַד אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ, יְרַחֵם ה'. הָאִישׁ הֶחְלִיט לִשְׁבֹּר אֶת דֶּלֶת הָרֶכֶב, נִכְנַס לְתוֹכוֹ וְהִצְלִיחַ לְהַתְנִיעוֹ.

כַּעֲבוֹר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל 'טִיסָה' מְהִירָה, נֶעְצַר הַגַּנָּב בְּרַמְזוֹר, וְהֵחֵל סוֹקֵר אֶת רִכְבּוֹ הֶחָדָשׁ. הִבִּיט לְאָחוֹר לְעֵבֶר הַמּוֹשַׁב הָאֲחוֹרִי, וְשָׁם נָפַל מַבָּטוֹ עַל לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר... תִּינוׂק!

הַתִּינוֹק - שֶׁכְּכָל הַנִּרְאֶה נִשְׁכַּח בָּרֶכֶב עַל יְדֵי הוֹרָיו - הָיָה כָּחֹל וּמְעֻלָּף.

לִבּוֹ שֶׁל הַגַּנָּב נֶחְמַץ בְּקִרְבּוֹ, וּכְכָל יְהוּדִי רַחְמָן, מִיָּד הִסְתּוֹבֵב וְנָסַע לְבֵית הַחוֹלִים. הַיֶּלֶד הֻבְהַל לִיחִידַת טִפּוּל נִמְרָץ. בְּחַסְדֵי ה' וּבְרַחֲמָיו, נִצַּל לְבַסּוֹף בְּנֵס.

הִגִּיעָה הַמִּשְׁטָרָה לַמָּקוֹם וְאִתְּרָה אֶת הוֹרֵי הַתִּינוֹק. בְּבוֹא הָאָב לְבֵית הַחוֹלִים, נָפַל עַל צַוְּארֵי הַ'מַצִּיל', חִבְּקוֹ וְנִשְּׁקוֹ. "אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לְךָ שֶׁגָּנַבְתָּ אֶת רִכְבִּי - בִּזְכוּתְךָ נִצְּלוּ חַיָּיו שֶׁל בְּנִי יַקִּירִי!" - אָמַר הָאָב בְּהִתְרַגְּשׁוּת - "חַיָּב אֲנִי לְךָ אֶת כָּל חַיַּי"!

לְבַסּוֹף שְׁאָלוֹ הָאָב: "הֵיכָן נִמְצָא הָרֶכֶב?". הֵשִׁיב הַגַּנָּב: "כָּאן בְּחֶנְיוֹן בֵּית הַחוֹלִים, בּוֹא וְאַרְאֶה לְךָ הֵיכָן הֶחֱנֵיתִי אוֹתוֹ".

מַגִּיעִים הַשְּׁנַיִם אֶל הַמָּקוֹם, וּמִיָּד מַבְחִין אֲבִי הַתִּינוֹק, שֶׁדֶּלֶת רִכְבּוֹ שְׁבוּרָה וּרְצוּצָה לְגַמְרֵי. "אָמְנָם הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי בְּנִי" - פָּנָה וְאָמַר לַגַּנָּב - "אַךְ כָּעֵת עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם לִי טָבִין וּתְקִילִין עֲבוּר הֶזֵּק הַדֶּלֶת וְהַמַּנְעוּל בְּרִכְבִּי הֶחָדָשׁ וְהַיֻּקְרָתִי!".

"הֲרֵי אֲנִי הִצַּלְתִּי אֶת חַיֵּי בִּנְךָ יְחִידְךָ" - זָעַק הַ'מַצִּיל' הַמְזֻעֲזָע - "כֵּיצַד מֵעֵז הִנְּךָ לִתְבֹּעַ מִמֶּנִּי אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר הַדֶּלֶת?!".

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מָה הַדִּין בְּמִקְרֶה זֶה? הַאֻמְנָם יְחֻיַּב אוֹתוֹ גַנָּב/מַצִּיל, לְשַׁלֵּם בְּעַד הֶזֵּקוֹ?...

תְּשׁוּבָה

בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (ס"ד.) מוּבָא דִּיּוּן אוֹדוֹת יְהוּדִי שֶׁיָּצָא בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ לָדוּג דָּגִים. (יָדוּעַ שֶׁהוֹצָאַת דָּג מֵהַמַּיִם נֶחְשֶׁבֶת לְאִסּוּר מִן הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת. וְהַמְדֻבָּר בַּגְּמָרָא הוּא עַל אָדָם שֶׁנֶּחְשָׁב לְשׁוֹגֵג, דְּהַיְנוּ הוּא שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת, אוֹ שֶׁמְּלָאכָה זוֹ אֲסוּרָה). וְהִנֵּה, פָּרַשׂ הָאִישׁ אֶת מְצוּדָתוֹ, וְאָכֵן, עָלוּ בְּרִשְׁתּוֹ דָּגִים, אֶלָּא, שֶׁהֶעֱלָה אַף... תִּינוֹק שֶׁעָמַד לִטְבֹּעַ! כָּעֵת דָּנָה הַגְּמָרָא - הַאִם יֵשׁ לְחַיְּבוֹ בְּקָרְבַּן חַטָּאת, הַמּוּבָא עַל חִלּוּל שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג, אוֹ שֶׁמָּא הוּא פָּטוּר?

וּמְבִיאָה הַגְּמָרָא אֶת דִּבְרֵי רָבָה הַסּוֹבֵר שֶׁהָאִישׁ פָּטוּר מִקָּרְבָּן, הֱיוֹת וְהוֹלְכִים אָנוּ אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הָאָדָם, וְלֹא אַחַר כַּוָּנָתוֹ (שֶׁהָיְתָה לָדוּג דָּגִים). כְּלוֹמַר, עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה נֶחְשָׁב לְהַצָּלָה, וּבְוַדַּאי שֶׁכָּל אֶחָד מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ עַל מְנָת לְהַצִּיל אֶת הַתִּינוֹק. וְלָכֵן אֵין לְחַיְּבוֹ עֲבוּר מַעֲשֶׂה שֶׁכָּזֶה. וְכָךְ גַּם פָּסַק הָרַמְבַּ"ם לַהֲלָכָה (הִלְכוֹת שְׁגָגוֹת ב'-ט"ו).

לְפִי זֶה, נִמְצָא שֶׁאֵין דָּנִים עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, אֶלָּא עַל מַעֲשָׂיו, וְאִם כֵּן, נִרְאֶה שֶׁגַּם בְּנוֹגֵעַ לִשְׁאֵלָתֵנוּ, הֲרֵי אוֹתוֹ גַּנָּב שֶׁהִזִּיק אֶת הָרֶכֶב, אָמְנָם הִתְכַּוֵּן לִגְנֹב וּלְהַזִּיק, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהִצִּיל אֶת חַיֵּי הַתִּינוֹק, וְכָל אָדָם הָיָה צָרִיךְ לִשְׁבֹּר אֶת דֶּלֶת הָרֶכֶב כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַתִּינוֹק - הֲרֵי הוּא פָּטוּר, (כְּדִין הַמַּצִּילִים חַיֵּי אֲחֵרִים, שֶׁאֵין מְחַיְּבִים אוֹתָם בַּנְּזָקִים שֶׁגָּרְמוּ לָהֶם בְּמַהֲלַךְ הַהַצָּלָה, כַּמְבֹאָר בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין ע"ד.).

לְסִכּוּם: נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לִפְטֹר אֶת הָאִישׁ שֶׁהִצִּיל אֶת הַתִּינוֹק מִדְּמֵי נֵזֶק דֶּלֶת הָרֶכֶב.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין