אות מ’ - מילון ארמית-עברית

♦ מאי – מה. האם. 
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת.

♦ מאידך – מצד שני. 

♦ מאן – מי. 
┘ מאן דהוא – מישהו [אדם כלשהו: אדם שאין רוצים לציין את שמו או שאין יודעים מיהו].

♦ במטותא – ספרותי: בבקשה.

♦ מילתא – מילה, דבר. 
┘ מילתא זוטרתא – דבר קטן.

♦ מימרא – אימרה [אמירה של דברי האמוראים, בניגוד למשנה או לברייתא]. 
┘ למימרא – לומר [ביטוי תלמודי הבא להראות סתירה וניגוד בין מקורות שווי דרגה או בדבריו של אותו חכם עצמו].
┘ רגע כמימרא – הזמן שלוקח לומר את המילה "רגע" [זמן קצר ביותר].

♦ מינה – ממנה. 
┘ נפקא מינה – יוצאת ממנה [מסקנה מעשית הנובעת מקביעה מסוימת].

♦ מיניה – ממנו. 

♦ מכילתה – אסופה, קובץ הלכות [כינוי למדרש הלכה על ספר שמות]. 

♦ מכללא – כלל שלא נאמר במפורש אך ניתן להסיקו מתוך הדוגמאות. 

♦ מלבר – מבחוץ. 

♦ מלגו – מבפנים, מהצד הפנימי. 
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ.

♦ מלעיל – מלמעלה [הטעמת ההברה שלפני האחרונה במילה]. 

♦ מלרע – מלמטה, "ממתחת" [הטעמת ההברה האחרונה במילה]. 

♦ ממילא – מעצמו, מאליו; דבר שקורה גם בלי התערבות מבחוץ. 

♦ מסתבר – הכי סביר; שהסיכויים לקיומו הם הגדולים ביותר. 

♦ מסתמא – מן הסתם [כך אפשר לצפות, כך קורה בדרך כלל]. 

♦ מסתפינא – חושש אני, מתיירא אני. 
┘ לולא דמסתפינא – אילו לא הייתי חושש [פתיחה זהירה לדברים שעלולים להיתקל בביקורת או בהתנגדות].

♦ מעיקרא – מיסודו; במהותו; מלכתחילה, על הסף. 

♦ מעיקרה – מהיסוד [מיסודה; במהותה; מלכתחילה, על הסף]. 

♦ מעליא – מעולה. מושלם. תקף. 

♦ מציעתא – אמצעית, מרכזית [כינוי לחלקה האמצעי של משנה או של ברייתא]. 

♦ מרן – אדוננו [כינוי כבוד לרב וגדול בתורה]. 

♦ מרע² – חולה. 
┘ שכיב מרע – שכוב חולה [חולה אנוש, נוטה למות].

♦ משמע³ – נביעה, מסקנה לוגית [מובן, משמעות]. 
┘ תרתי משמע – בשני המובנים, בשתי המשמעויות.

♦ מתיבתא – אתר; מושב אקדמי; נוכחים באסיפה; אקדמיה [ישיבה; בית מדרש]. 
┘ ריש מתיבתא – ראש ישיבה.

♦ מתיבתא² – פרק; שיעור. 

<< לאות ל' בארמית 

לאות נ' בארמית >>