אות ד’ - מילון ארמית-עברית

♦ ד – ש, של. 

♦ דא – זה, זאת. 
┘ דא עקא – זאת הצרה [הבעיה היא..].

♦ דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים]. 

♦ דבעי – שרוצה; שמבקש; ששואל. 
┘ כדבעי – כפי שנחוץ, "ביד רחבה".

♦ דבר – נהג, התנהג. 

♦ דהיינו – כלומר; זאת אומרת. 

♦ דווקא – דיוק, דקדקנות בפרטים [הוא ולא אחר]. 

♦ דוכתא – מקום. 

♦ דידי – שלי. 
┘ לדידי – מצדי; מבחינתי; לגביי.

♦ דידיה – שלו. 

♦ דידן – שלנו. 

♦ דלמא – שמא. 

♦ דלעיל – שלמעלה; שנמצא במקום קודם בטקסט. 

♦ דמי – דומה, נחשב. 
┘ היכי דמי – איך הוא דומה? איך הוא נראה? [שאלה הבאה לברר את פרטי המקרה או המצב המדובר].

♦ דנן – זה; הנ"ל. 

♦ דק – עיין בקפדנות; בחן בתשומת לב. התבטא באופן מדויק. 
┘ ודוק – ועיין היטב בדבר, הדבר צריך עיון.

♦ דרבנן – של רבותינו; של החכמים. 

♦ דרדק – ילד קטן; תלמיד בכיתות הנמוכות של בית הספר. 

<< לאות ג' בארמית 

לאות ה' בארמית >>