"מורתי מכיתה ו' - אני סולחת לך, אבל אל תעשי את זה יותר"

רציתי לומר לך, מורתי מכיתה ו', שאני מוחלת לך.

עד היום אני זוכרת איך למדתי כל כך טוב את החומר למבחן, וכל כך השקעתי. ואת לא הערכת, ולא הבנת, ובמקום לשבח – חשדת בי שהעתקתי.

כתבת לי ליד הציון, 83, "תשובתך מחשידה!!!" עם שלושה סימני קריאה בעט אדום...

אבל למרות זאת, רציתי לומר לך שאני סולחת על כך, כי בזכותך למדתי משהו על עצמי.

אני רוצה לספר לך, שאחרי העלבון והפגיעה צמחה בי ילדה חדשה. החלטתי להיות חרוצה, כי הבנתי שחשדת בי כי לא הייתי חרוצה, וכשקיבלתי ציון טוב סוף סוף – חשדת שהעתקתי.

ומאז – השתניתי מתלמידה חלשה לחרוצה, שיניתי את עצמי לגמרי.

אז תודה לך על שיעור של החיים, ועל חוסן שמלווה אותי לכל חיי.

מאז, מה שאני רוצה ומחליטה – אני עקבית ויכולה.

תודה על הפגיעה הקשה. ואף על פי שהבטחת לאמי שתתנצלי – ולא התנצלת – אני סולחת, כי קיבלתי את החיים שונה ומחושלת יותר

אבל בבקשה ממך, זה היה כואב. אל תעשי זאת יותר, כי יכול להיות לסיפור כזה סוף שונה...

עברו כבר הרבה שנים מאז. במשך השנים הייתי רואה אותך מידי פעם בעירי, ורציתי לצעוק לך - את פגעת בי!!! את לא התנצלת!!!

אבל המילים נאלמו דום, ולא יכלו לצאת מפי. אמרתי לך שלום ביישני, ובלבי שרפה אש אוכלת.

רק עכשיו, אחרי שנים, כשכבר סיפרתי ועיבדתי עם עצמי את העניין, אני מוחלת.

אבל אל תעשי את זה יותר, טוב? כי זה כ"כ פוגע ומכאיב... אותי זה חישל וחיזק, אבל אחרות – זה יכול להרוס.

תלמידתך, שסולחת לך בלב שלם, ומבינה שזה לא היה בכוונה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.