"תמיד היית מציגה לי את אבא כמפלצת אדם. נקרעתי, אמא"

אמא יקרה,

אני מוצאת את עצמי בדיכאונות חוזרים ונשנים ובמצבי רוח רעים. אני יודעת שהכי קל זה להשליך ולהאשים אחרים בכישלונות שלי, אבל אמא, אמא יקרה שלי, אם היית באמת מבינה מה גרמת לי, אני בטוחה שהיית מנסה להשתדל להיות אחרת, שונה. הרי תמיד היה אכפת לך ממני ורצית שיהיה לי טוב...

אז למה, למה, אמא אהובה, למה חייתי כל הילדות והנערות בצל המרירות, בצל הקשיים? בצל המריבות בינך לאבא?

היו ימים, אמא, שלא רציתי לחזור הביתה. הרגשתי שאין לי בית, אף על פי שהיו בישולים, כביסות וריח נעים ומגרה מהתנור.

היו ימים שגם לא היה לי חשק לקום בבוקר ליום חדש.

כמה שבקשתי ממך, אמא, והתחננתי אליך. אנא, אל תשתפי אותי בכעסים שלך על אבא, אנא, אל תכניסי אותי לפינה הזאת. אבל זה לא הועיל.

מידי יום היית משתפכת ויורקת את המרירות שלך על אבא – בפני. תמיד היית מציגה לי אותו כמפלצת אדם. נכון שאבא הוא לא בעל מידות משובחות, בלשון המעטה, אבל תמיד ציפיתי ממך, אמא, שתתגברי. שתבלעי מידי פעם את העלבונות, שלא תעני לו ותלבי את האש,

לפחות לא לידנו.

אבל ניכר היה שלהפך, רצית לשאוב כוח, עידוד ונחמה מאיתנו, ילדיך. רצית שנסכים איתך שאבינו אדם חסר ישות.

אבל בסך הכל, הוא היה אבי, ואני הייתי ביתו. והוא היה טוב אלי. כ"כ טוב.

נקרעתי, אמא. בין המחשבות עליו כבעל אכזרי, בפרט לפי תאוריך לבין אבא טוב...

קשה לי לסלוח לך, אמא. על אף שהיום, בתור נשואה, אני מבינה יותר את הקשיים שחווית, ומבינה שאי אפשר לשפוט אדם עד שתגיע למקומו.

ואם אמא אחת תקרא את זה ותפנים את החשיבות של שמירת שלום בית, את החשיבות של כוח האיפוק, של ההבלגה – לפחות ליד הילדים, לפחות בשבילם, למענם... והיה זה שכרי.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.