"חברתי לשעבר, כנראה שיש דברים אבודים בעולם. את אחד מהם"

לאן? לאן נעלמה כל האנושיות שלך? פעם היינו חברות כל כך קרובות. היום, זה כבר קרוב לחצי שנה שאני לא קיימת כמעט בשבילך.

מצד אחד עברת כל כך הרבה. אני לא באמת מסוגלת להבין אותך ואת כל מה שעבר עליך. אבל מצד שני, הדחייה כל כך כואבת. הרי החיים שלך לא באמת נעצרו בגלל מה שעברת. למה רק אותי זרקת ככה? למה לא הסברת משהו? למה לא היה אכפת לך שלא יכאב לי? גם כשהתנצלת, אמרת שאת רוצה רק מצפון נקי. זה הגורם היחיד להתנצלות שלך. ואיפה אני? איפה הייתי בלב שלך? כל התקופה שהיינו ביחד, חברות טובות כל כך, כל מה שאמרת – הכול היה סתם?!

כיום את לא רואה שום קשר בינינו. כן, פעם היינו חברות, ולא יותר מזה.

את באמת לא יכולה להגיב למיילים? את לא רואה אותם?

למה? למה עשית לי את זה? למה נתת לי להאמין בך כל כך?

לדעתך, אני צריכה עזרה. ואוו! כמה שקשה להבין את הנפילה שלי. הרי גם את נתת יד לקשר הפגום הזה. את לא צריכה עזרה? 

ומה עם כל השאר? כל האהבה האמתית שיש לי אליך? כל מה שמצאתי באישיות שלך? אף פעם לא אמצא משהי כמוך... ועכשיו כואב לי, כואב! היית חברה כל כך טובה, ופשוט עזבת. עזבת בצורה לא עדינה בכלל, וזה בלשון עדינה מאוד. הוי! כמה זה כואב לגלות את האפסיות שלי אצל אדם שהיה יקר לי מאוד...

כנראה שיש דברים אבודים בעולם. את אחד מהם. 

הלכתי לאיבוד, תקוותי אבדה.

אבדתי את האושר. 

ואם אבדתי תמצא, האם אמצא אותו?

הלכתי לאיבוד.

רק לעצמי נאבדתי, אף אחד לא חיפש.

דבר אבוד איבדתי. 

מעולם לא היית שלי, ועל כך נפשי דואבת.

* * *  

את המכתב הזה כתבתי פעם, בתקופות הקשות יותר שעברתי. היום, ברוך ה' כבר הרבה יותר קל לי. הזמן מרפא הכול – עד כמה שהמשפט הזה נדוש, כך הוא גם נכון.

אבל בכל זאת, גם היום, את עדיין נקודה כואבת בשבילי, שנשארה לא פתורה.

את רוצה לחיות בשקט בלי שחברה מרגיזה מהעבר תזכיר לך דברים שאת מעדיפה לשכוח, אז המכתב הזה באמת לא מיועד אליך. אני אצטרך להסתדר לבד. אולי כשאלך לאיזה טיפול פסיכולוגי, אצליח לדמיין שביקשת סליחה – מתוך אכפתיות כלפי, ולא מתוך רצון לנקות את המצפון.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.