איך הלכת פתאום ועברת לרחוב? מכתב לאח נושר

ילד,

איך הלכת פתאום? אני נזכרת בך בבר המצווה שלך, עם חליפה וכובע והמון חלומות. נזכרת איך היית שר בלילות שבת, איך אהבת לשבת ולהכין דבר תורה. זוכרת איך הייתי באה אליך לישיבה עם ממתקים וכביסה.

לאן הלכת, ילד?

אולי אני אשמה.

שלא חיבקתי אותך, שלא ניגבתי לך את הדמעות. שהייתי עסוקה בכאב שלי. כולנו התמודדנו עם אותו ניסיון. כולנו נלחמנו בציפורניים על עצמנו. אבל אני חושבת שלא היינו מספיק מאוחדים, מספיק אוהבים, מספיק אכפתיים. כל אחד ברח לפינה שלו וניגב את דמעותיו. כל אחד חיפש מפלט שיקבל אותו.

והרחוב קיבל אותך, אוהו קיבל אותך. בזרועות פתוחות. ורק מי שיסתכל לך חזק בעיניים יראה שמעבר לתחפושת של הקוצים והחולצות המודפסות יש ילד. ילד רגיש וכואב ומתוסכל. רק מי שיקשיב חזק לצעקות שאתה צועק בבית ישמע כמה אתה מחפש אימא, איך שאתה צורח אבא.

רק מי שלא ייבהל מהשתוללות שלך, יצליח לראות כמה שלא טוב לך, איך שאתה סובל.

אז אני מצליחה, פחות או יותר, להתמודד. יש לי חברות, אני הולכת לשיעורים, מתקשרת לרבנים. אבל מה אתך? קר לך ברחוב? מפחיד שם בלילה?

אח שלי,

אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלא דפקתי על השולחן ואמרתי "עד כאן", סליחה שלא פניתי לאנשים טובים, שאולי היו יכולים לעזור לך. אבל מי כמוך יודע כמה הפחד משתק, כמה הוא מקטין, איך הוא מכווץ.

ואני רק רוצה לומר לך שאתה שר יפה, ויש לך המון רגש בקול. ומי שמציג אותך וצוחק עליך – הוא רק מקנא. אני רוצה שתדע שאתה ילד יפה, ויש לך המון שכל, ואתה כותב פשוט מהמם. סליחה שקראתי, רק סידרתי לך את המגרה ונחשפתי לנפש הגדולה שלך.

תשמור על עצמך, חמוד.

אחותך הגדולה והדואגת.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.