האם בשבת מותר להדק את הקשרים של הטלית?

א. הַמְּלָאכָה הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת הִיא: "מְלֶאכֶת טוֹוֶה". לְאַחַר שֶׁהָיוּ סוֹרְקִים אֶת הַצֶּמֶר, הוּא הָיָה נַעֲשָׂה סִיבִים, אֶת הַסִּיבִים הַדַּקִּים הַלָּלוּ הָיוּ מְגַלְגְּלִים וְעוֹשִׂים מֵהֶם חוּטִים. וְזוֹהִי מְלֶאכֶת טוֹוֶה. וּמֵאַחַר וּמְלָאכָה זוֹ הָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן, לָכֵן, אָסוּר בְּשַׁבָּת לִטְווֹת, כְּלוֹמַר: לַעֲשׂוֹת חוּטִים בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁהִיא מֵחוֹמְרֵי גֶּלֶם כְּגוֹן: צֶמֶר, פִּשְׁתָּן, כֻּתְנָה וְכַדּוֹמֶה.

ב. הַיּוֹם מְלָאכָה זוֹ לֹא מְצוּיָה בֵּינֵינוּ כָּל כָּךְ, אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָא אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר בָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִטְווֹת, כָּךְ אָסוּר לִשְׁזוֹר כַּמָּה חוּטִים יַחַד כְּדֵי שֶׁיִּוָּצֵר חוּט אֶחָד עָבֶה יוֹתֵר. וְדָבָר זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת מָצוּי בַּחוּטִים שֶׁל טַלִּית וְצִיצִית. כִּי כָּל חוּט שָׁזוּר מִשְּׁמוֹנָה חוּטִים דַּקִּים, וְלִפְעָמִים קוֹרֶה שֶׁהַחוּטִים נִפְרָמִים בַּקָּצֶה, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לֹא לִשְׁזוֹר אוֹתָם בְּשַׁבָּת, וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ הַחוּט בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַמְשִׁיךְ לְהִפָּרֵם.

ג. פְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם רוֹאֶה שֶׁהַקְּשָׁרִים שֶׁל הַטַּלִּית הִתְרוֹפְפוּ, וּבְאֹפֶן סְפּוֹנְטָנִי הוּא מְהַדֵּק אֶת הַקְּשָׁרִים, וְיֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּזֶה מְאֹד!! מֵאַחַר וְיֵשׁ בָּזֶה חִלּוּל שַׁבָּת. לֹא מִשּׁוּם מְלֶאכֶת "טוֹוֶה" אֶלָּא מִשּׁוּם מְלֶאכֶת "קוֹשֵׁר" וּכְמוֹ שֶׁנִּלְמַד בַּהֶמְשֵׁךְ.

ד. הַמְּלָאכָה הַשְּׁבַע עֶשְׂרֵה וְהַמְּלָאכָה הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת, גַּם הֵן קְשׁוּרוֹת לִמְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה וְהֵן: "מֵסֵךְ" וְ"עוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין". לִפְנֵי תְּחִלַּת הָאֲרִיגָה הָיוּ מוֹתְחִים אֶת הַחוּטִים עַל מִתְקָן מְיֻחָד - וְזֶה מֵסֵךְ, וְהָיוּ מַשְׁחִילִים שְׁנֵי חוּטִים בְּתוֹךְ הַטַּבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתָּפְסוּ חָזָק וְיִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל לֶאֱרֹג.

ה. כַּיּוֹם, לֹא מְצוּיוֹת מְלָאכוֹת אֵלּוּ בֵּינֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל חַשְׁמַלִּי וְאָסוּר לְגַמְרֵי. אוּלָם, יֵשׁ פְּעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָן יָכוֹל לַעֲבוֹר עַל מֵסֵךְ, עוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין, וְאַף בַּמְּלָאכָה הַבָּאָה: "מְלֶאכֶת אוֹרֵג". וּמָחָר נְפָרֵט כֵּיצַד.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - תּוֹלְדוֹת

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'"

תְּפִלָּה. תְּפִלָּה. אִם הָיִינוּ מוּדָעִים לְכֹחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה אֲמִתִּית - כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ הָיוּ נִרְאִים אַחֶרֶת. עַל כָּל עִנְיָן, עַל כָּל דָּבָר - תְּדַבֵּר! תִּפְנֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם! הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל מִילָה שֶׁלְּךָ, וְהוּא מוּכָן לָתֵת לְךָ הַכֹּל - רַק תִּתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת. אַלְפֵי סִפּוּרִים שֶׁמִּתְרַחֲשִׁים יוֹם יוֹם אֵצֶל אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים מַרְאִים בַּעֲלִיל שֶׁ: "אֹזֶן שׁוֹמַעַת וְהַתְּפִלּוֹת מִתְקַבְּלוֹת וְזוֹכִים לִישׁוּעוֹת!!"

וְהִנֵּה, סִפּוּר עַל אֶחָד כָּזֶה. יְהוּדִי נִכְנַס עִם בְּנוֹ בֶּן הַ-7 לְבֵיתוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א וּבִקֵּשׁ מֵהָרַב לִשְׁמוֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ. הַיֶּלֶד חָלָה בַמַּחֲלָה הַיְּדוּעָה ל"ע. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּטִיפּוּלֵי הַהַקְרָנוֹת. הַהוֹרִים סִפְּרוּ עַל כָּךְ לַיֶּלֶד וְצִיְּנוּ כִי בְמַהֲלַךְ הַטִּפּוּל כָּל הַשֵּׂעָר שֶׁבְּגוּפוֹ יִנְשׁוֹר. הַיֶּלֶד לֹא נִבְהַל כָּל כָּךְ, אֲבָל לְאַחַר זְמַן קָצָר פָּרַץ בִּבְכִי. הוּא סִבֵּב פָּנָיו אֶל הַקִּיר וּפָנָה אֶל הַקָּבָּ"ה בִתְפִלָּה נִרְגֶּשֶׁת: "אַבָּא רַחוּם, אֲנִי בָטוּחַ שֶׁכָּל מָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אִתִּי - לְטוֹבָה אַתָּה עוֹשֶׂה. הֲרֵי אֵין מִי שֶׁמְּרַחֵם עָלַי יוֹתֵר מִמְּךָ. כָּךְ אָמְרוּ לִי תָמִיד אַבָּא וְאִמָּא. לָכֵן אֲנִי מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה גְמוּרָה אֶת הַמַּחֲלָה שֶׁהֵבֵאתָ עָלַי, וּמוּכָן לָגֶשֶׁת לַטִּפּוּלִים הַקָּשִׁים בְּלֵב שָׁלֵם. כִּי אֲנִי בָטוּחַ שֶׁגַּם אַתָּה תִהְיֶה אִתִּי וְלֹא תַעֲזֹב אוֹתִי. אֲנִי מוּכָן לְהַקְרִיב גַּם אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי, אֲפִילוּ שֶׁתִּהְיֶה לִי בְכָךְ בּוּשָׁה עֲצוּמָה. הַכֹּל אֲנִי מוּכָן.. אֲבָל", וְכָאן פָּרַץ הַיֶּלֶד בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב: "אֲבָל הַפֵּאוֹת!?! כֵּיצַד אוּכַל לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן?! הֲרֵי זוֹ צוּרָתוֹ שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי! וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לְהֵרָאוֹת כָּךְ! אֲנִי מִתְחַנֵּן וּמְבַקֵּשׁ לְפָנֶיךָ, אַבָּא שֶׁלִּי, אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁתַּשְׁאִיר לִי לְפָחוֹת אֶת שֵׂעַר הַפֵּאוֹת! שֶׁלֹּא יִנְשְׁרוּ בְמַהֲלַךְ הַהַקְרָנוֹת".. כָּךְ הִתְפַּלֵּל הַיֶּלֶד שָׁעָה אֲרֻכָּה לְעֵינֵי הוֹרָיו הַדּוֹמְעִים. "וְהִנֵּה", מַצְבִּיעַ הָאָב עַל בְּנוֹ, "הַנֵּס הַלֹּא יְאֻמַּן הַזֶּה הִתְרַחֵשׁ!! הֵבֵאתִי לְכָאן אֶת הַיֶּלֶד כְּדֵי שֶׁהָרַב יִרְאֶה בְמוֹ עֵינַיו אֶת פֶּלֶא הַפְּלָאִים, כָּל הַשֵּׂעָר שֶׁל הַיֶּלֶד נָשַׁר, וְרַק הַפֵּאוֹת נִשְׁאֲרוּ בִמְקוֹמָן!" הָרַב הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד וְקָרָא לִבְנֵי בֵּיתוֹ לִרְאוֹת וְלִלְמוֹד מָה כֹחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה! שַׁבָּת שָׁלוֹם.