האם מותר להסתרק בשבת?

א. אָסוּר לִגְזֹז שְׂעָרוֹת בְּשַׁבָּת, בֵּין בִּכְלִי (מִסְפָּרַיִם וְכַדּוֹמֶה) וּבֵין בַּיָּד. וּבְכֵן, רוֹב הָאֲנָשִׁים שֶׁזּוֹכִים לִשְׁמוֹר שַׁבָּת לֹא מִסְתַּפְּרִים בְּשַׁבָּת, אוּלָם יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים עוֹשִׂים וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ חִלּוּל שַׁבָּת. עַל מָה מְדֻבָּר? עַל תִּסְרֹקֶת.

ב. כָּל אֶחָד יָכוֹל לָקַחַת אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁבְּבֵיתוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ וּבְקַלּוּת רַבָּה יַבְחִין שֶׁהַמִּבְרֶשֶׁת מְלֵאָה בִּשְׂעָרוֹת. וְלָמָּה? פָּשׁוּט, כִּי בְּרֶגַע שֶׁמַּבְרִישִׁים אֶת הַשֵּׂעָר הַמִּבְרֶשֶׁת תּוֹלֶשֶׁת שְׂעָרוֹת. וְלָכֵן, אָסוּר לְהִסְתָּרֵק בְּשַׁבָּת בְּמִּבְרֶשֶׁת מִשּׁוּם אִסּוּר "גּוֹזֵז".

ג. וְכָךְ פָּסַק בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סִימָן שג' סְעִיף כז') "אָסוּר לְסָרֵק בְּמַסְרֵק בְּשַׁבָּת". וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס"ק פו'): כָּתַב בַּסֵּפֶר יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב, רָאִיתִי אֲנָשִׁים מֵקִילִים לְסָרֵק רֹאשָׁם בְּשַׁבָּת, וְכִמְעַט נַעֲשָׂה הַדָּבָר כְּהֶתֵּר אֶצְלָם, וְאוֹי לְעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת לַעֲבוֹר בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְחַלֵּל שַׁבָּת בַּיָּדַיִם. וּמֵהָרָאוּי לְכָל חָכָם בְּעִירוֹ לְהַזְהִיר עַל זֶה, אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיִקְחוּ מוּסָר.

ד. הַפּוֹסְקִים כָּתְבוּ שֶׁלַּמִּסְתָּרֵק יֵשׁ דִּין שֶׁל 'מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָה' וַאֲפִילוּ שֶׁהִסְתָּרֵק בַּחֶדֶר. מֵאַחַר וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת שַׂעֲרוֹתָיו מַבְחִין שֶׁהִסְתָּרֵק.

ה. מִי שֶׁהִתְרַגֵּל לְהִסְתָּרֵק בְּשַׁבָּת קָשֶׁה לוֹ לְקַבֵּל הֲלָכָה זוֹ וּלְקַיְּמָהּ. לֹא לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הָאֹמֶץ לְקַיֵּם בְּיוֹם שַׁבָּת: "קָמְתִי - בָּאתִי" כְּלוֹמַר, אֵיךְ שֶׁאַתָּה קָם כָּךְ אַתָּה נִרְאָה.. וּבִפְרָט אֵלּוּ שֶׁלֹּא לָמְדוּ אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁאוֹמֵר שֶׁלְּגֶבֶר צָרִיךְ לִהְיוֹת שֵׂעָר קָצָר.. וּמָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? וּבְכֵן, מִי שֶׁרוֹצֶה בְּכָל זֹאת לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בְּשַׂעֲרוֹתָיו גַּם בְּיוֹם שַׁבָּת, יָכוֹל לָגֶשֶׁת לַחֲנוּת שֶׁל צַעֲצוּעִים וְלִקְנוֹת מִשָּׁם עֶרְכָּה שֶׁל "בֻּבַּת יְלָדִים". בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לְיַד הַבֻּבָּה יֵשׁ מִבְרֶשֶׁת עִם שְׂעָרוֹת רַכּוֹת מְאֹד, שֶׁגַּם אִם יַעֲבִיר אוֹתָהּ עַל שַׂעֲרוֹתָיו לֹא יִתָּלְשׁוּ שְׂעָרוֹת אֶלָּא רַק יִהְיוּ יוֹתֵר מְסֻדָּרִים. וּכְדַאי שֶׁיְּיַחֵד מִבְרֶשֶׁת זוֹ לְשִׁמּוּשׁ רַק בְּשַׁבָּת.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - נֹחַ

כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", וּבֵאֲרוּ חֲכָמִים שֶׁגַּם בַּעֲלֵי הַחַיִּים הִשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם. וְלִכְאוֹרָה, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַחַיּוֹת "הִתְקַלְקְלוּ" וְכִי יֵשׁ לָהֶם יֶצֶר הָרָע כְּמוֹ לִבְנֵי הָאָדָם? נָבִין זֹאת עַל פִּי מִקְרֶה שֶׁהָיָה.

בְּבֵית חוֹלִים וָתִיק, שֶׁנּוֹסַד לִפְנֵי כַּמָּה דּוֹרוֹת, הִבְחִינוּ הָרוֹפְאִים בְּתוֹפָעָה מוּזָרָה מְאֹד. אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁהֵם חוֹלִים בְּמַחֲלָה מְסֻיֶּמֶת, נִתְקְפוּ בִּזְמַן שְׁהוּתָם בַּמָּקוֹם בְּמַחֲלוֹת אֲחֵרוֹת גַּם כַּאֲשֶׁר בְּבֵית הַחוֹלִים לֹא הָיָה אַף חוֹלֶה שֶׁהָיָה נָגוּעַ בְּאוֹתָן מַחֲלוֹת. לְאַחַר מֶחְקָר יְסוֹדִי גִּילוּ כִּי הוֹאִיל וּבֵית הַחוֹלִים עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ זְמַן רַב וְאוּשְׁפְּזוּ בּוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים חוֹלִים נְגוּעִים בְּחַיְדַקִּים שׁוֹנִים, וֶהֱיוֹת וְקִירוֹתָיו עֲשׂוּיִים מֵעֵצִים עָבִים - נִבְלְעוּ חַיְדַקֵּי הַמַּחֲלוֹת בַּכְּתָלִים וְהִדְבִּיקוּ אֶת הַחוֹלִים שֶׁאוּשְׁפְּזוּ. לֹא הָיְתָה בְּרֵירָה אֶלָּא לַהֲרֹס אֶת כָּל הַמִּבְנֶה, לְהוֹצִיא אֶת הָעֵצִים וּלְשָׂרְפָם מִחוּץ לָעִיר וְלִבְנוֹת מָקוֹם חָדָשׁ...

זֶה מַה שֶׁהָיָה גַּם בַּמַּבּוּל! לַחֲתוּלִים וְלַכְּלָבִים אֵין יֵצֶר הָרָע, אֲבָל מֵאַחַר וּבְנֵי הָאָדָם קִלְקְלוּ אֶת דַּרְכָּם עוֹד וְעוֹד, הֵם גָרְמוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִהְיֶה מְלֻכְלָךְ וּמְזֹהָם בַּעֲבֵרוֹת וְחַטָּאִים. מִכָּאן, נוּכַל לִלְמֹד שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְהִתְרַחֵק גַּם פִיזִית מֵאֲנָשִׁים שְׁלִילִיִּים, כִּי כָּל קִרְבָה אֲלֵיהֶם - גּוֹרֶמֶת לְהַשְׁפָּעָה שְׁלִילִית. וְלָכֵן, אָמְרוּ חֲכָמִים: "אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס", לָמָּה? כִּי זֶה גּוֹרֵם לְקִלְקוּל אֵצֶל הֲרוֹאֶה.

מִכָּאן נוּכַל לִלְמֹד גַּם לַצַּד הַחִיּוּבִי. הֲרֵי הַכְּלָל בְּיָדֵינוּ: "מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת". וְלָכֵן, אִם אָנוּ נִתְקָרֵב גַּם פִיזִית וְגַם רוּחָנִית לִדְבָרִים טוֹבִים וְחִיּוּבִיִּים - הֲרֵי שֶׁהַהַשְׁפָּעָה תִּהְיֶה גְּדוֹלָה לְטוֹבָה. אֲפִילוּ, בְּיַחַס לִתְמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּקִירוֹת הַבַּיִת, כַּמָּה חָשׁוּב שֶׁלֹּא יִהְיוּ תְמוּנוֹת שֶׁל דְּבָרִים הַמְבַטְּאִים חֹסֶר צְנִיעוּת וְיַהֲדוּת, אֶלָּא תְּמוּנוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, אוֹ שֶׁל הַכֹּתֶל וְכַדּוֹמֶה. וְכָךְ תִּתְפַּשֵּׁט הַטָּהֳרָה בְּבֵיתֵנוּ, אָמֵן.