"אני הוא שומר החניון", אמר האברך לרב גרוסמן. ורק שניהם ידעו את סודו

גם יהודי שנמצא במקום הרחוק ביותר, יכול להתקרב לבורא, כך ניתן לראות מהסיפור המפעים שהביא הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק בעיתון 'בקהילה'. המקרה התרחש, כפי שציין הרב גרוסמן, בעיר מונטריאול שבקנדה כאשר הוא הסתובב יחד עם בעל האכסניה בה הוא שהה, כדי להתדפק על פתחי נדיבי בית ישראל.

בשלב מסוים עזב בעל האכסניה את הרכב בחניון למשך זמן מה, ונכנס אל אחד מבנייני המשרדים. "נותרתי במכונית לבדי באזור גויי מובהק כשהקור חודר לעצמותיי", מספר הרב גרוסמן, "מזגן החימום שהפעיל מארחי במכונית לא הועיל כלל. עם הדקות הנוקפות חשתי צמרמורת קור עוברת בכל גופי ויראתי מהצטננות. הצצתי החוצה וראיתי את ה'בודקה' של השומר. הבנתי כי שם אמצא מיזוג חם. מיהרתי לצאת מהרכב בתקווה שהשומר יפנה לי מקום לשהות עמו, אך לא ציפיתי לקבלת פנים שכזו. האיש שהיה מכוסה מראשו עד לרגליו במעיל גשם ועל ראשו צעיף קידם אותי בברכת: 'שלום עליכם הרב גרוסמן'.

"התברר", המשיך הרב גרוסמן, "שהוא יורד מישראל ששוהה בקנדה כבר 18 שנה, בן קיבוץ ידוע בצפון הארץ שאינו נמנה עם שומרי התורה והמצוות ולמרבה הצער, אף נמנה עם אוכלי השקץ. התחממנו יחד תחת המזגן ושוחחנו מעט על המשמעות בחיים. מצאתיו ריק ככלי שומם, ללא כל שאיפה מיוחדת".

וכאן מדגיש הרב גרוסמן: "מקובלני מבית אבא בשם מרן הבעל שם טוב כי כל מצב שיהודי מוצא בו את עצמו זה הנכון לו וזו עבודתו המיועדת לו, וכשתתגלה לפניו צרה של יהודי, הרי הוא שותף פעיל לו לסייעו. כך ברוחניות, כך בגשמיות". והוא ממשיך בתיאור המצב: "אנו מחככים את ידינו ומנסים להתחמם מהכפור העצום. 'מה יהיה אתך?' שאלתיו תוך כדי השיחה הארוכה, 'יהודי אתה ויש לך נשמה אלוקית. אני מבקש לפחות שתעשה דבר מועט וקטן לבורא העולמים שמעניק לך חיים כסף וכל מה שאתה זקוק לו'.

'מהו הדבר?' הסתקרן איש שיחי. 'תפילין', עניתי, 'להניח תפילין כל בוקר ולקרוא שמע ישראל'.  דמעה ראשונה ירדה על לחיו. הוא סיפר בקול בוכים שתכנן את בר המצווה שלו בכותל המערבי אך מעולם לא זכה לכך שכן אביו נפטר ימים ספורים לפני הבר מצווה ולכן מעולם לא הניח תפילין.

"בחג הסוכות בשנה שעברה", חותם את דבריו הרב גרוסמן, "אל סוכת ביתי במגדל העמק נכנס אברך בן תורה המדקדק על קלה כחמירה. 'אני הוא שומר החניון', אמר, ורק שנינו ידענו את סודו".