כיצד לעודד בחור מגמגם?

"ככל היצא מפיו יעשה" (במדבר ל', ג')

יש הורים הנתקלים בבעייה עם בן שהוא כבד-פה וכבד-לשון, שעקב כך גם לא מצליח בלימודיו. ואמנם, צריכים הרבה סיעתא דשמיא כדי לדעת כיצד לטפל בבעיה זו ולא להחריפה יותר.

נוכחתי פעם בביתו של מרן ראש "קהילות יעקב" זצ"ל, והנה מן הקודש פנימה יוצא אב עם בנו המגמגם. "הגאון זצ"ל הדריך אותי, סיפר לי האב, שאומַר לבני 'האזנים כואבות לי, לכן אם תדבר לאט, אוכל לשמוע אותך יותר טוב'".

נמצאנו למדים שאחד הפתרונות היעילים לבעייה זו, הוא, שהאב יתלה את הבעיה בו, באב עצמו, ולא בבן, ואז יוקל הלחץ מעל הילד.

ראיתי אבא אחד שברוב סכלותו כעס על בנו המגמגם והחל לחקות את צורת הדיבור הקטועה. הוא הזיק לו בכך עשרת מונים, ומי יודע כמה שנים תחלופנה, אם בכלל, עד שהילד ישתחרר מעוצמת החוויה הטראומתית שהעניק לו האבא הלא-חכם.

"וכי משה רבינו לא היה כבד פה"?

גם בישיבתו של רבי אלחנן ווסרמן בברנוביץ', מסופר ב'אור אלחנן', היה בחור אחד שלקה בגמגום, אבל יותר מעצם הבעייה של כבדות-הפה, היה ליבו שבור לרסיסים מחמת שלא הצליח בלימודיו.

מה עושה ראש הישיבה, שבצד גאונותו וקדושתו ניחון גם בלב רחום וחנון?

ניגש אליו בְּרוֹך ובעדנה, ואמר לו:

"יקירי ואהובי, מדוע הינך עצוב? וכי משה רבינו לא היה כבד פה וכבד לשון ולמרות זאת זכה למסור את התורה לעם ישראל?" והמשיך להרעיף עליו נטפי ניחומים באומרו שאת מה שאינו מצליח להוציא מפיו, מסוגל הוא להשלים בלימוד בע"פ, ומן השמים נתנו לו כוחות לכך.

"הינך ניצב בפני משימה כבדה. עמוד בה ועמוד בה; אל תיסוג ואל תשוב לאחוריך, עד שההצלחה תאיר לך פנים", אמר ר' אלחנן.

כך, במלים מעודדות, אפשר לחזק ולעודד תלמידים.