כל עולם התורה באמריקה – בזכותו של מעשה אחד שנעשה לשם שמים

בספר 'יחי ראובן' מובא מעשה מופלא שסיפר המגיד רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, על כוחו של מעשה אחד, שנעשה לשם שמים.

יהודי אמריקאי ניגש לרב בית הכנסת שלו, ובפיו סיפור מרגש: "עד לפני מספר שנים התגוררתי באירופה, בליטא", סיפר. "שם, בעיירה שלנו, היה לי מנהג בקודש להפריש כל חודש חומש עבור העניים. לא מעשר אלא חומש. אפילו בזמנים שלא היה לי הרבה, הפרשתי חומש. הפרנסה לא היתה קלה, לא תמיד ההצלחה האירה פנים..."

"בעיירתנו התגורר 'מלמד' יקר מאד, אדם נאמן ועני גדול, בעל משפחה ברוכה בצאצאים. חשבתי לעצמי: 'למי יותר טוב לתת את החומש מאשר ליהודי הזה? הרי הוא עני לכל דבר, ויגע בתורה, אם כן ללא ספק זוהי צדקה בהידור', ובדרך כלל נתתי לו את רוב הכסף".

היהודי ממשיך בסיפורו. "פעם אחת עזר הקב"ה והיה שפע גדול, העסקים הצליחו באופן יוצא מן הכלל, קניתי ומכרתי וקניתי ומכרתי, ונכנס סכום גדול של כסף. ואם הקרן גדולה – גם ה'חומש' גדול. בסוף החודש הגעתי לביתו של ה'מלמד' הבאתי את הסכום. הוא ראה מיד כי הסכום שונה, התחיל לספור וגילה שהפעם קיבל כפול שמונה או יותר".

המלמד תמה על פשר הסכום הגדול, והיהודי השיב לו כי החודש הצליחו עסקיו באופן מיוחד. וסכום זה הוא חומש מרווחיו. להפתעתו, השיב המלמד: "לא. אני לא צריך כאלו סכומים, הצורך שלי הוא לחיי המשפחה בלבד, סכומים אלו מיותרים לי". היהודי ניסה לשכנעו שייקח בכל זאת את הסכום, כי אולי בחודש הבא הרווח יהיה חלש במיוחד. תשובתו של המלמד היתה מפתיעה: "אם כך, תשאירו את זה בארנק שלכם, לחודש הבא".

היהודי המשיך לשכנע את המלמד העני, באמרו כי "כעת אולי אתה לא צריך כסף מיותר, אבל יבוא יום ותצטרך, לחתן ילד וכדו'". המלמד, שהיה בעל ביטחון גדול, אמר: ''אינני צובר כסף, רק למה שאני זקוק כעת, בלי לחשב את העתיד''.

והנה, עלתה מחשבה במוחו של המלמד, והוא אמר ליהודי שרצה להעניק לו את החומש לצדקה: "אתה רוצה לתת צדקה למקומות טובים. אצלי ב'חיידר' ישנם שני ילדים שיהיו עוד מעט 'בר מצוה', ילדים מבורכים בעלי כשרונות, – הם נצרכים ליותר ממה שאני לומד איתם. אינני יכול ללמד אותם, כי הם צריכים 'ראש ישיבה', לא 'מלמד'. לכן, עצתי אמונה: יש לקחת את שני הילדים המבורכים הללו, לשלוח אותם לישיבה, וזה עולה כסף. כאן בעיירה לובשים מה שיש, אבל אם נוסעים לישיבה זקוקים לחליפה ומגבעת, יש צורך בדמי כיס וכספי נסיעות. עכשיו זו געוואלדיגע הזדמנות לקחתם להלבישם כראוי, ולשלוח אותם לישיבה – בסלבודקא'".

היהודי המשיך בסיפורו, ואמר: 'לי זה לא היה נראה. לשלוח שני ילדים? וכי אני יודע מה יהיה אתם?' ניסיתי לומר שוב למלמד: 'תקח את זה בשבילך'. אבל ראיתי שהוא כל כך משתוקק לשלוח את שני הילדים, אמרתי לו: 'קח את הכסף ותעשה מה שאתה רוצה'"

המלמד לקח את שני תלמידיו לחייט, תפר להם חליפה לשבת וחליפה ליום חול, קנה להם מגבעת, צייד אותם בדמי נסיעה ובהמלצה חמה, ושלח אותם לסלבודקא.

לאחר מספר שנים הלך היהודי לברר מה עלה בגורלם של הילדים, שבזכות תרומתו נשלחו ללמוד בישיבת סלבודקא. "אמר לי פלוני: 'אודות אחד ידוע לי – קוראים לו אהרן קוטלר. השני – לא יודע מי זה'", סיפר היהודי בהתרגשות.

כלומר, מכספי החומש הללו, שניתנו לשם שמים, צמח הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר, ממקימי יהדות התורה באמריקה.

הרב, ששמע את הסיפור, התרגש מאוד. כמה חודשים לאחר מכן נשא הרב דרשה באסיפת רבנים בארה"ב, שם סיפר בהתרגשות גדולה את המעשה הנ"ל, כשכותרת דבריו היתה: "מה אפשר לעשות עם מעשר-געלט ועם חומש-געלט. תדעו, ילד אחד זה ר' אהרן קוטלר, השני אנחנו לא יודעים מי זה, אבל ר' אהרן קוטלר עצמו זה כבר מספיק".

כאשר סיים הרב את דבריו, קם יהודי ישיש משולחן המזרח, ולעיני כולם אמר: "אני מאשר את הסיפור. אמת ויציב. ואספר לכם מי הילד השני. קוראים לו יעקב קמינצקי. וזה אני".

את הסיפור המרגש הזה הרבה רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל לספר בדרשותיו, באמרו: "ראו עד כמה כוחו של מעשה טוב של יהודי אחד. ממעשהו של היהודי באירופה צמחו שני גדולי עולם התורה של אמריקה – רבי אהרן קוטלר ורבי יעקב קמינצקי".

רבי ראובן קרלנשטיין ציין כי "לא כולם זוכים לכך, זו סיעתא דשמיא, אין מה לומר. הכלל הוא: כאשר יהודי עושה לשם שמים, ומשגיח שיהיה בשלמות – משמים מתערבים ומגלגלים שיצאו ממעשיו תוצאות טובות. אותו תורם כבר בעולם האמת, אך מפעל חייו עובד – כל התורה באמריקה, ואלפי התלמידים של רבי אהרן קוטלר ורבי יעקב קמינצקי נזקפים לזכותו".