ארגן שיעור – ולא שיער עד כמה גדולות זכויותיו...

אני מכיר, סיפר הרב, יהודי המתגורר באיזור לא דתי, שהחליט לארגן שיעור בפרשת השבוע בביתו. בתחילה הגיעו יהודים מעטים, אבל האחד הביא את השני, שכן גרר שכן, לבסוף הגיעו גם ילדים ונערים ואחד מהם עלה והתעלה עד שהתמנה למשגיח ומנהל רוחני מפורסם באחת הישיבות הגדולות.

כל הדברים הטובים שייצאו ממשגיח זה ייזקפו לזכותו של אותו יהודי שאירגן את השיעור בשבת. ומה הוא עשה בסך הכל? אמר שיעור. זה לא דרש ממנו מאמץ רב במיוחד. אבל הדורות שיעמיד המשגיח שיתחנכו על מידות טובות ויראת שמים, יהיו בזכותו של מארגן השיעור.

כל אחד מאתנו יכול להשתדל לקיים מצוות שכאלה הכרוכות בחבילות גדולות, וממילא יש סיכויים רבים שזכויותיו תגברנה על חובותיו שכן החשבון הוא לא רק לפי המעשים שלו אלא לפי כל החיזוקים שניגרמו על ידי מעשיו הטובים.

חשבונות כאלו מסורים כמובן רק לבורא עולם. וכיוון שכך יכולים אנחנו לסמוך ולבטוח עליו שהחשבון יהיה צודק והגון עד לפרט האחרון.

ה'חבילה' הגדולה ביותר שאנחנו צריכים לעשות היא בעניין קידוש השם. לקדש את שמו יתברך בחיינו, על כל צעד ושעל, כדי שיהודים אחרים ילמדו מאתנו כיצד לקיים מצוות בשמחה ובאהבה.

כשיהודי מוכיח לחבריו ולכל סביבתו שרצון ה' הוא העומד בראש מעייניו, והמידות הטובות, ורק הן, מַנְחות אותו בכל מעשה אשר יעשה, אין לך תעמולה טובה מזו בעולמנו, והיא חבילת המצוות הגדולה ביותר שיש ביכולתנו לעשות.