החזן שקידש שם שמים - והתפטר

"ואת האלף" (שמות ל"ח כ"ח)

מעשה שהיה בזמנו של מרן הסטייפלער זצ"ל, כאשר חזן שהיתה לו מישרה מכובדת באחד מבתי הכנסיות בארץ, עמד בפני נסיון קשה. הנהלת בית הכנסת ביקשה ממנו להתפלל בצורה שהיתה גורמת לברכה לבטלה האסורה כמובן על פי כל כללי ההלכה המסורים לנו מדור דור.

החזן הודיע להנהלה שבכל מקרה הוא אינו מתכונן לעבור על ההלכה, ואם הם עומדים על דעתם, הוא מגיש להם בזה הרגע מכתב התפטרות. אדם זה הצטיין מן הסתם לא רק בקולו-שלו, אלא גם בכך ששמע בקולו של בורא כל העולמות שציווהו שלא לברך ברכה לבטלה, והתפטר מעבודתו.

ולא היה זה דבר של מה בכך.

משכורתו של חזן אינה נחשבת כמשכורת-לחץ. המדובר בסכומי כסף גדולים מאוד, ולמרות כל זה העדיף החזן לעשות רצון בוראו ולא רצון ה'בוסים' שלו, ועזב את עבודתו.

לכששמע זאת מרן זצ"ל, בעל ה'קהילות יעקב', הזמינו לביתו וכיבדו בכל הכיבודים האפשריים, כיאה וכיאות למי שמקדש שם שמים ברבים.

יהודי כזה קונה לו סניגורים רבים בבית דין של מעלה שיסייעו בידו לזכות לחיים טובים ומאושרים. אדם המקדש שמו יתברך במסירות נפש שכזו, זכאי לכל הנחמות ולכל ההבטחות המפורשות בחז"ל למי שעושה רצונו של מקום.